פצעים ונשיקות

ואני כל כך מאושרת.

היה מדהים.

יש כל כך הרבה דברים שעברו לי במהך היום בסגנון של "הו, אני כל כך צריכה לכתוב על זה פוסט שלם!"

כשעברתי יותר מידי מקרים כאלה, התייאשתי. כי נזכרתי שממילא כל רגע באופק שווה פוסט...

היה כיף להיות שוב במבנה האהוב, עם האנשים המדהימים וחולי הנפש שאני כל כך אוהבת, ובשלב במסויים חשבתי על זה שאני בעצם קשורה בסיפורים אישיים ממש לכל בלטה ברצפה שם וכזה. אוקע, אני יודעת שהייתי שפוכה באותו רגע בהרצאה, אבל בכל זאת זה משו...

ואני מקשרת את זה לנושא החם כי בא לי לחבק את כל אופק, ולחבק למוות מחניקה את הבצפר שמונע ממני לחזור לשם בקביעות.

מתגעגעת,אני.

_______________________

תצטרפו לטבעת שלי ><