פצעים ונשיקות

יש לי איזה קטע פה בזמן האחרון, שלפעמים בא לי קצת לכתוב פה דברים, אבל אני כותבת בקטע של.. שלכם. אני מצפה לתגובות, ואם אין- אני מכרסמת את עצמי באכזבה ותוהה למה לא נכנסים לפה יותר. אני כותבת על דברים שאני יודעת שהקוראים שלי יבינו, אני כותבת על דברים שאני מעוניינית שהקוראים שלי ידעו עלי, אני כותבת בשבילכם...

וזה טיפשי, כי זה היומן שלי. הבלוג שלי. היומן.

נכון, אולי זה לא סוג היומנים שקנו לי מאז כיתה א' שוב ושוב, כל חג הייתי מקבלת ממישהו אחד לפחות- סבתא או דודה או אמא או מישו- יומן כזה, בכריכה קשה, עם ציור קיטשי בפתיח ומנעול קטן ושרשרת זעירה עם זוג מפתחות, שהייתי תלויה על המנעול. ותמיד הייתי ממלאה את הדפים הראשונים במכתבים המתחילים ב"יומני היקר," ואחרי זה הייתי מכניסה את היומן למגירה, ובחג שאחר כך- הייתי מקבלת יומן חדש ומתחילה את אותו סיפור. וככה, אכן כתבתי למגירה- ערימות יומנים הצטברו שם, במגירה בשולחן שלי, ובכל אחד נכתב פחות מקודמו.

וזה לא סוג היומנים שהייתי לוקחת ומצמידה ללב ומחבקת ולא נותנת לאיש מלבדי לקרוא.

אבל זה עדיין סוג היומנים שאני אמורה לכתוב בו הכל.

אני רוצה לפרט פה, בלי לחשוב על מה שיגידו לי אחר כך, ואני רוצה לפרט פה בלי לחשוב על זה שאם אין מספיק תגובות על הפוסט האחרון אולי כדאי שאני לא אכתוב עוד פוסט- כדי לתת לאנשים להספיק לקרוא פה.

אם זה היומן שלי, אני אכתוב בו חופשי וכמה שאני צריכה ואשדרג ואשנה אותו לפי איך שאני רוצה -כמו פעם, כשרק פתחתי את הבלוג, ואני אפסיק למסחר אותו ולהתייחס אליו כאל כלי פירסומי באינטרנט. אם מישו רוצה להגיב לי על אחד מהקטעים ביומני, אדרבה, שיגיב. אבל אני לא אצפה יותר לתגובות.

יופי לי, אם ככה.

אז בא לי לפרט קצת.

יש לי עוד בלוג, למי שלא ידע. אני מאוד מבקשת לא לחפש אותו. אם לא פירסמתי שום ידע לגביו פה, נובע מכאן שאני מעדיפה להשאירו חסוי. בדיוק מסיבה זו לא פירטתי בבלוג השני שום דבר על עצמי. מבחינתי- זה כאילו הבלוג הזה מייצג אותי, עדי בננה רוז'ני, ואת כל החלקים שבי- מלבד החלק הפעוט שאותו מייצג הבלוג השני. בבלוג ההוא אני מפרטת על חלק מאוד קטן ממני שאני לא מעוניינת שאיש מלבדי יקיר, נכון לעכשיו. אני כותבת שם בפירוט יפה, והפוסטים דווקא יוצאים נחמד מאוד- לפעמים אני כמעט מתפתה להעתיק אותם לפה- אבל אני חושבת על זה שבעצם פתחתי את הבלוג כדי להשאיר חלק אחד שבי חסוי, אבל עדיין לקבל עליו עזרה ממגיבים או להרגיש שפרקתי וסידרתי את המחשבות.

סתם רציתי לכתוב על זה פה.

ועכשיו, יש קצרים בטלוויזיה [סופסוף קנינו כבים... תודה לאל, אפשר לראות פרנדס וכזה!] אז עפית... בהביי