פצעים ונשיקות

פתאום, מרחוק,

את נראית כל כך משקע.

רק במבט לאחור מתחוור לי איזה מין סוג של אבן כבדה היית לי בלב.

יותר מידי רגשות עמוקים מכדי שיעור; יותר מידי כאבים, ריבים, געגועים. יותר מידי אהבה, פחות מידי אושר.

אני מסתכלת אחורה ורואה הכל ברור, הכל שקוף. כשאני חושבת עליך פתאום קצת כבד לי יותר, כאילו ענן שחור התיישב לי בבטן.

כאילו שזה טוב לפעמים שהלכת, או כשאת הולכת וממשיכה להתרחק.

כאילו שזה טוב לפעמים שאנחנו כבר מזמן לא אנחנו.

זה מדהים כמה אפשר לראות מרחוק,

ועם כל זה אני אוהבת אותך עדיין.

אבל הייתי תלויה באהבה שלך אלי, הייתי תלויה יותר מכל באהבה שלי אליך.

כמה נעים להשתחרר.