פצעים ונשיקות

הלחיים שלי בוערות מאודם,

אלוהים בבקשה תעשה שהן יפסיקו לבעור.

לנשום עמוק, להתרכז. זה לא כזה מסובך. הרבה עושים את זה.

יש כל כך הרבה אנשים בחדר, כל כך הרבה אנשים.

למה יש כל כך הרבה אנשים?

יש מבטים?

לא, אין מבטים. תפסיק להתרגש. אין מבטים. טיפה זולגת במורד גבי ואני חושב כוסעמק, למה דווקא את המכופתרת הזאת. למה הייתי חייב להרגיש חלק מסרט.

למה לא יכולתי לדבר על זה באוטו בדרך לפה, למה לחכות עד עכשיו, למה כזה קיטש קיבינימאט.

והנה המלצר ניגש עם השמפניה, הנה התותים,

הנה התפקיד שלי שאמור להתחיל עכשיו. זה תורי במחזה, חלקי בסצנה,

פשוט להרגיש חלק ממשחק. פשוט לשחק. עד כדי כך פשוט.

אני מלעלע בגרוני, הלחיים עדיין סמוקות,

והיא מתבוננת בי כאילו נפלתי מכוכב אחר. כל כך יפה, כל כך יפה שזה כואב,

ומסתכלת עלי כאילו אני חולה. רואים שהשאלה הזו בוערת לה על השפתיים, מחליקה עוד רגע מקצה הלשון-

אני לא אתן לה לשאול כלום במקומי, לא אתן. אני אהיה גבר,

ואני מפיל את המטבע שלי שמתגלגל על השטיח ואוי-אלוהים-זה-באמת-קורה,מה-עשיתי-למה-התחלתי-את-זה-בכלל,

איזה רעיון טיפשי, למה לשחק אותה, הרי אף פעם לא הייתי טוב בלשחק.

אני יורד על ברך אחת לחפש אותו,

ואז עוצר את החיפושים ומוציא את הטבעת מהכיס.

העיניים שלה נפערות בחלקיק של שניה כשההבנה פוגעת, מסרבת להאמין, ובמרווח של כמה רגעים כל המסעדה משתתקת.

והמשפט הזה לא יוצא לי מהפה, לא יוצא לי מהפה.

עוד שניה מתפוצץ.

כשהייתי קטנה היה לי גיל לכל דבר.

גיל 16 זה לסקס, גיל 23 (+\-) זה לחתונה, בערך שנה-שנתיים אח"כ זה ילד ראשון. כל מיני כאלה.

גם כשהייתי דתיה, וסטרייטית, כל זה עדיין התיישב טוב. גם כשכבר עברתי את גיל 16 והתעצבנתי שהסקס איחר בחודש [כן, 17 וחודש זה מאוחר משציפיתי] עדיין חשבתי ש23 זה הבא בתור.

אני בת 20 עכשיו, ולא רק שאני לבד ואין אף קשר באופק- יש 23 באופק, ואני לא רואה אותו נושק לאירוסין בכלל.

זה כאילו יש בי מין סתירה פנימית כזאת; אני אומרת לעצמי שכשאני מחפשת מישהי אני בודקת אם אוכל להתעורר לידה בגיל 40 ועדיין להיות מאושרת ולאהוב, וככה אני יודעת אם היא מתאימה לי. אבל מה אם אגיע לגיל 40 הזה ועדיין ארגיש כמו ילדה קטנה? מה אם עדיין אהיה לבד, ומפוחדת, ואולי כבר +2 למרות ששניהם מתרומה?

אני בקשר ואני חושבת על נישואין, וכשאני לא בקשר אני קולטת כמה מטופש זה נשמע. כמה להיות עם מור בקשר של חודשיים זה מוזר לחשוב על קבלת שבת איתה בבית ממוסד. כמה אם קשר של שנה לא תופס, מי ערב לזה שקשר של שלוש שנים יתפוס ונסיים אותו בחתונה?

מה אם חתונה זה בכלל לא הכל? איך אתה יודע שזה הזמן להתחיל משפחה עם מישהו? אולי בגיל הזה זה בסדר שעוד יש לסביות בנות 29 שלא נשואות, או לסביות בנות 35 שהקשר האחרון שלהן היה 4 שנים אבל נגמר ועכשיו הן שוכבות עם בנות 19?

ולמה אף אחד לא סיפר לי שגיל 20 זה הגיל של כל התהיות האלו?

למה אף אחד לא סיפר לי שיש תהיות בכלל?

אני הילדה ששכבה בכל מקום, בכל מצב. אני הילדה שעשתה את זה במונית שירות. אני הילדה שעשתה את זה בתוך הכינרת כשהחברים לידנו, או בתוך המיטה כשהחברים גם ישנים בה. או לא כל כך ישנים בעצם. הילדה שעשתה את זה על ספסל ביער, בסלון של הבית, בחדרי האמבטיות ובחדרי השינה של כל העולם ואחותו, במועדונים ופאבים, עם טווח גילאים ורקורד מעניין. במליון מקומות שונים ומשונים. אני הילדה שלא בוחלת גם בשלישיות או ב(מעט, טוב) אלימות. הילדה שעשתה 3 לפני 1X1. אני הילדה שמהיום הראשון קראו לה "שיין", למרות שמרוב פחד רק עשיתי הכל ולא נתתי להיעשות.

סקס זה נורא פשוט. אתה מגיע לגיל הנכון ופשוט עושה את זה.

יש כאלה שזה בא להם טבעי, יש כאלה שמפחדים ואפילו גם אחרי שכבר התנסו. אבל אני כבר לא מכירה כאלו שהגיעו לגיל מסויים ותוהים אם בכלל יעשו סקס אי פעם, בעשור הקרוב.

למה זה לא ככה עם להתמסד?