פצעים ונשיקות

אני נהיית אובססיבית לצבא ככל שהגיוס מתקרב, ומתחילה להיות מודאגת.

כמה שנאתי כשליאור הפך לכזה, כמה התעצבנתי כשכל מה שהוא דיבר עליו היה הטירונות- והנה עכשיו אנ הופכת לשיבוט קטן של השרוף שהוא נהיה...

אני ומאיו היינו חופרות על כמה שהוא מרגיז, על כמה שזה לא הוגן ושכשאנחנו נתחייל לא נתקרב ללהיות כאלו אפילו..

ועכשיו קשה לי להירדם, אני לא ישנה כי אני חושבת על הגיוס בשעות הקטנות של הלילה.

התחלתי לדמיין כל ערב במיטה ש"מחר זה זה, מחר אני הולכת לבקו"ם, מחר הגיוס". אני לא זוכרת מה תיכננתי להביא בזה מלכתחילה- אולי להרגיל את עצמי לרעיון ככה שאטיב לנצל כל יום בו אני מתעוררת בבית, וכדי שביום עצמו לא אלחץ- אבל זה רק גורם לי לחשוב יותר על כל מה שאני עוד צריכה לארוז ולקנות ולעשות ולהכין.

ככה או ככה אני מעבירה כל יום בצפייה שתתחיל כבר הטירונות, שיסיימו לכסח לי את הצורה ושיגיע כבר הקו"מ [קורס מ"כים] ושיתחילו כבר החיים החדשים האלו.

הימים מתקצרים במהירות אל-אנושית: קשה לי להאמין שנותרו רק שבועיים, החל ממחר. תוך שבועיים אני על מדים, עם כמה חיסונים וזריקות תקועות במעלה הזרוע.

אני לא עושה הרבה למען האמת, רק משלה את עצמי שכן. אבל שבוע הבא הולך להיות עמוס מאוד, והשבוע יש צעירים וגלאם ראשון שלי בשישי ככה שגם יהיה טוב. מקווה שיהיה מה לעשות מחר בבוקר ולא ארגיש שביזבזתי יום; אחי אומרת שיוצא הארי פוטר מחר, אולי עוד אצליח להשיג כרטיסים לבכורה.

האמת שאני גם לא לגמרי בטוחה בקשר לגלאם- מה יקרה אם תתחיל איתי מישהי שארצה? לא שווה לשמור את הרצון הזה שלי לקשר עד אחרי תחילת הטירונות?

מה אם אמצא שם מישהי ממש מתוקה ומדהימה ונהיה ביחד? הרי זה עדיף מאשר קשר מחוץ לצבא כשגם ככה לא יהיה לי זמן ואהיה מבולבלת מכל ההתרחשויות החדשות סביבי...

וחוצמיזה, גם אם אפגוש בשבועיים הקרובים מישהי מתוקה ומדהימה ונצא, עדיין יש סיכוי שלא יסתדר לי איתה במהלך הטירונות ואז אפרד ממנה ושוב אכנס לzone של "להתרחק מקשרים שהם סתם", ותהיה לי תקופה שלא אחפש כלום לכמה זמן. ואז חבל על המוטיבציה שכן יש לי עכשיו, זה יהיה קצת ביזבוז.

[אני מתחילה לפתח יחס ממש משונה לקשרים, לא?]

טוב. שקט מוח. זורמים.

עוד כמה ימים אעשה קניות כמו שצריך לצבא ואארוז את הכל ככה שלא ישאר לי כלום כלום כלום לחשוב עליו, ואז שקט ולבלות.

שבוע הבא אילת, פגש פיקוד, כרטיס יותר וקניות. נקווה שזה ממלא מספיק את הזמן... ואני צריכה למצוא זמן לבקר בבצפר ובעבודה. אולי בעצם בשישי שבו אחזור הביתה?

מיאו!! >< שוב קשה לי לחשוב.

אני חושבת שאני מתרגשת... חח ויש לי בעיות.