פצעים ונשיקות

הוללות, שתיה, התעלמות מוחלטת ומחפירה מערימת שיעורי הבית האדירה שלי, מסיבות, ים, שינה, אוכל, יציאות, סרטים, שיחות עם חברים, רגשות לאנשים...

אני חושבת שאני צריכה לרדת מהרכבת הזאת לפני שאסחף.

עוד שבוע חוזרים לבצפר, וזה לא יגמר טוב אם אני אמשיך ככה.

קדימה עדי, יש לך רק עוד חודשיים.

עוד חודשיים ואת מחזיקה תעודת בגרות ביד אחת וצו גיוס בשניה.

בצבא לא יהיו שיעורי בית, לא יהיו בגרויות ללמוד אליהן, ואם תקבלי את התפקיד ההוא גם לא יהיה להישאר בבסיס בערב.

תוכלי לצאת ואפילו תהיי חוקית כדי לעשות את זה.

סבלנות, עדי.

תני פוש אחרון לפני שתפרקי הכל.