פצעים ונשיקות

כי היום שוב בכיתי, ויותר גרוע..

זה גם היה בגלל שטות מוחלטת.

המורה שלי ביציאה חסרת טאקט לגמרי אמרה בקול רם "עדי, קיבלת 10 בבוחן אז כדאי לך להקשיב." מתוך 100. אה, כבר ציינתי שגם את זה היא טרחה להכריז?

בכל אופן, בתכלס כשקיבלתי את הבוחן שלי בחזרה צחקתי. מאוד.

מה יכולתי לעשות? זה הגיע לי וידעתי שזה יהיה, לאור העובדה שעניתי בערך על שני סעיפים מתוך כל השאלות ובכלל לא למדתי. זה גם בוחן ראשון בסדרת בחנים כך שזה לא משנה כיה הוא בטח ממילא ירד במגן,

אבל האופן בו היא עשתה ואמרה את זה היה... משפיל. ומעליב.

גרוע מזה, העובדה שהיא זאת שסיפרה את זה לכיתה [ולא אני, מתפקעת מצחוק בהפסקה] ושהיא גרמה לזה להישמע מביך ואיום, גרמה לי להרגיש כמו ילדה בכיתה א' שהמורה נוזפת בה לעיני כולם על שטות שאח"כ תגרום לכיתה לזלזל בה ולצחוק עליה לנצח.

ברור שאף אחת אצלנו לא לקחה את זה ככה, כל מי שהקשיבה למורה רק הופתעה שהיא באמת אמרה את זה ולטענת כל מי ששאלתי המורה גם נראתה קצת מצטערת אחרי שפלטה את זה, כאילו התחרטה קצת... הבנות יותר השתתפו בצערי על הסיטואציה המגעילה מאשר חשבו על הציון שלי. ממילא הרוב קיבלו ציונים נמוכים בעצמן.

אבל אני עדיין הרגשתי לא נעים.

וכמו ילדה בכיתה א', עלו לי דמעות.

בהתחלה לא עשיתי עניין, אמרתי "זה בסדר" כשהמורה התבלבלה קצת עם עצמה כי לא הייתה בטוחה שמה שאמרה היה במקום,

אבל מאוחר יותר חשבתי על זה שוב ואני לא בטוחה למה אבל פשוט הרגשתי צורך לבכות.

אז הסתובבתי קצת עם פרצוף ורדרד ותחושת מועקה משונה ואז בתחילת השיעור הבא [היסטוריה] יצאתי לבכות במסדרון כמו ילדה גדולה. או קטנה מאוד, וואטאבר.

בכל אופן הוצאתי מלא מלא מתחים שהצטברו לי בזמן האחרון וכאלה, כלומר לא בכיתי רק בגלל מה שקרה בשיעור הקודם- זה היה הטריגר.

זה שוב היה בכי בריא ונורמאלי,

רק שהפעם עוצמתי וארוך יותר. ובכיי יותר. וכשחזרתי לכיתה אמצע השיעור אחרי ששטפתי פנים העיניים שלי עוד היו נפוחות מאוד וכזה.

לא משהו.

קיצר זה מדאיג אותי קצת שאני בוכה מלחץ ועומס, כי ביומיום העומס עושה לי איכשהו טוב, ולא ברור לי איך יוצא שבכל זאת כל פעם אני קצת מתמוטטת מלחץ...

אניווי. אין לי מושג למה אני אוהבת כל כך לחפור על בכיות שלי. אולי כי כבר שנה שלא חפרתי על דברים כאלה?

אז... אתמול הייתה אסיפת ההורים האחרונה שלי [אי פעם]... הפעם גרמתי לשני ההורים שלי ללכת כדי שאף אחד מהם לא יפספס את העובדה שהנה, אני בסוף י"ב ואני תלמידה נפלאה, כמו שהם תמיד קיוו. [הרגע כתבתי קיווי בטעות, היהי ]

ביום שני יש לי זימון למאבחנות פסיכוטכניות, וזה די מוזר כי זה אולי יקבע לי באמת באמת את השירות הצבאי. בעיקר כי אני אמורה להחליט אם אני מעוניינת בתפקיד עד יומיים אחרי המיונים.

יכול להיות שיהיה לי טסט בשבוע הבא.... וזהו, נדמה לי.

אין עוד חדשות כרגע :)

נורא מוזר לי, אבל אני כל הזמן מרגישה כאילו החברים שלי פחות ופחות בוגרים.

כל פעם שלמישהו יוצא "נמאס לי מהחיים, נמאס לי מככה וככה וככה" כל מה שעובר לי בראש זה, "אוי נו, די כבר, אתה לא בן 3 וגם לא חמשוש מתמרמר, תתבגר כבר בשם אלוהים!"

אני ממש כלבה?