פצעים ונשיקות

גשם דופק על השמשה הקידמית של האוטובוס ושוטף אותה בגלים חזקים. משומה החלונות בצדדים לא נרטבים, ואין עליהם את הטיפות הארוכות האלה שנראות כמו מחטים לכל האורך. רק מקדימה יש גשם, ורק שם המגבים עובדים בעוצמה.

כולם סביבי ישנים בשעה מוקדמת זו של הבוקר, משהו בין 6 ל7, ואני עם שקית ממתקי גומי שקניתי במרכזית בגרושים בודדים יושבת לי כש-fireflies מתנגן לי באוזנייים והשדות הירוקים שבחוץ חולפים במטושטש על פני קו 405. 

התעוררתי פתאום כשהגענו למרכזית.

כשעמדתי בתחנה שלי וחיכיתי לאוטובוס נזכרתי במסיבה הזאת, ובכמה השתנה מאז. [למדתי סופסוף לשים קישור בתור מילה!]

איכשהו תמיד יש לי את אותו המושב הקבוע בבקרים שאחרי מסיבות איגי - בשעה כזאת יש אוטובוסים חדשים, ויוצא שאני תמיד במושב הבודד ההוא שמאחורי השלישיה שאחרי הנהג. מה שמצחיק הוא שכל פעם יש לי מצב רוח שונה.

היום יצא שהייתי פחות מותשת, מן הסתם כי לא שתינו- הגענו מאוחר מספיק כדי להיכנס ללחץ במסיבה בשעה שהיא עוד זולה יחסית, ורק אח"כ הסתבר שכבר יהיה עדיף להישאר בחוץ ולשלם יותר בכניסה מאוחרת- לא יכולנו לצאת עד 4 אז פשוט לא היה אלכוהול...

לכל אורך הדרך שיחזרתי את את המסיבה לפרטיה, הסרט רץ לי בראש ומקרין ערבוביה של הוללות.

האורות פועמים, בוהקים וירוקים, מנוקדים. אני מסתובבת, מסובבת, שולחת יד לאוויר, מנענעת את האגן. מטלטלת את הראש, משתלחת.

כולם רוקדים סביבי בטירוף חושים לצלילי ליידי גאגא המדהימה, ואני נמרחת על חבר פה, מכר משם, ידידה שהכרתי דרך ההיא...

בשלב מסויים מצאתי את עצמי רוקדת עם קבוצת אנשים שלא הכרתי, אפילו מתמזמזת עם אחת מהם...[וזה אחרי שהספיר ההיא תפסה ונישקה אותי.. היא דיי עשתה לי את החג בצורה מוזרה :S השתרמטתי משהו].

בכל אופן, הזרה- יפה כל כך היא לא הייתה, אבל היה לה מסטיק בטעם פירות בפה וחולצה מגניבה. היו לה עיניים בהירות מאוד, אולי מידי, ושיער שטני מפוזר.

היה לה חיוך חמוד.

אין לי מושג מי את ואיך קוראים לך,

ואני מניחה שלעולם לא אראה אותך שוב או אצור איתך קשר כלשהו,

אבל רק פה אני חייבת לציין שהיית קיימת ללילה אחד. את הסינדרלה שלי, כמו שתמיד רציתי שתהיה לי אחת.

אני אוהבת את התחושה הזאת, את הרגע שלפני, בו מתקרבים בהססנות מה לאדם שממול, יד לוטפת פה בחשאי, רגל מתחככת שם, מבט רומזני נשלח- ואז מגיעה הנקודה שבה לשניכם כבר ברור מה שם המשחק, ושניכם יודעים את התוצאות- אז, בנקודה הזאת, מאבדים את החשש ואת האכפתיות ומנשקים בלי לשאול.

הרחבה הייתה אולי קצת פחות אינטימית מהרגיל, האורות צבעוניים יותר ופחות חם וצפוף,

אבל עדיין היה כיף כיף כיף ופשוט טוב שהיה.

[חוץ מהחתולה המדהימה ההיא עם תסרוקת-פינק מהממת, שאותה לא השגתי, אבל לא נורא.. יש הרבה דגים בים, כמו שניסיתי להוכיח כל הערב. רק חבל שחצי מהדגים באו בזוגות, לסביות מטומטמות שכמוהן].

וכרגע? כרגע טוב לי.

אני בבית, ועוד כמה דקות יוצאים לקריאת מגילה.

יש לי תחתונים חדשים, שחורים וקטנים, ועם כמה שזה מוזר זה גורם לי להרגיש יפה יותר. אני ממש לא מבינה למה, זה לא כאילו שמישהו רואה אותם.

חוצמיזה אני עם ליפ-גלוס ששכחתי שיש לי- אותו אחד מכיתה ט'... ובאופן כללי אני מרגישה טוב עם עצמי.

וזה ממש נחמד.

מתחשק לי להתפרע רק עוד קצת, להיסחף רק עוד טיפה, ואז אולי לשוב למוטב.

אני מניחה שלא יצא לי להיות כזאת שוב בקרוב, להעמיד פנים שאני מלכת המסיבות לעוד לילה נוסף, אבל כרגע מה שיספיק לי כדי להרגיש שני חיה שוב זה קשר חדש, אהבה חדשה, סטוץ חדש, משהו כלשהו. ערב של שיכרות בעיר עם חברים טובים, כל דבר כ\קטן. כל דבר.

רק לחיות שוב, כי זה כל כך כיף.