פצעים ונשיקות

אני לא יודעת למה, אבל שבתות תמיד יוצאות הימים הכי יפים בשבוע.

באמת שאני לא מבינה את זה, איך זה שכל יום בשבוע מסויים ירד גשם ופתאום שבת יוצאת קיצית ונעימה?

כשהייתי קטנה הייתי מתעוררת מוקדם יותר, כנראה, כי אני זוכרת שבשבתות הייתי מסוגלת לשכב מה שנראה אז כשעות במיטה ופשוט להקשיב לציוצי הציפורים מחוץ לחלון,

ולהתענג על זה שלא צריך לקום.

עד היום הצליל שאני הכי אוהבת בעולם ושתמיד ירגיע אותי זה ציוץ ציפורים. עד היום זו הסיבה שבגללה אני מסוגלת לחייך גם אם אני קמה ב5 בבוקר בגלל איזו נסיעה מחורבנת או משהו כזה. כי שומעים את הציפורים בבוקר הכי שאפשר, כמו בשבתות כשייתי קטנה.

כיום הבוקר שלי בשבת הפך להרגל נורא שגרתי. אני קמה בבוקר בסביבות 10 [אלא אם כן הלכתי לישון מוקדם מידי ואז אני קמה קודם וקוראת במיטה] כשאמא מעירה אותי ואומרים שאבא ואח שלי צריכים לחזור עוד מעט מבית הכנסת.

אני קמה, מתארגנת קצת על עצמי [כלומר נשארת בפיג'מה אבל כן טורחת לצחצח שיניים D: ] והולכת לערוך שולחן, להיכן סלט ביצים, דברים כאלה.

תוך בערך חצי שעה הם מגיעים ואנחנו אוכלים ארוחת שבת...

מכאן הכל דיי בנאלי. אני קוראת אח"כ שעות, לפעמים ממש עד מוצ"ש, למרות שבדר"כ אני הולכת לחטוף שנ"צ בסביבות 2 ככה.. ומתעוררת במוצ"ש. :S 

בשבת האחרונה גם יצאתי עם המשפחה וחברים שקפצו לבקר לטייל בשדה שלנו.

הוא כל כך יפה שהתחשק לי פשוט לרוץ ולחלל שבת כדי לצלם אותו. הכל מלא עשב ירוק ופרחים צהובים בכל מקום, כלניות צומחות בכל פינה והשקדיות מחפות על הכל מלמעלה. פשוט מקסים.

כשהייתי קטנה גם את זה הייתי עושה הרבה, מטיילת בשדה בשבתות. לאחרונה אני כמעט ולא יוצאת מהבית,

למרות שבימים באמת יפים את הקריאה אני עושה בגינה על הדשא עם הכלבים במקום בסלון הקריר והנחמד.

למען האמת, כשחושבים על זה, בתקופה האחרונה אני לומדת בשבתות יותר מאשר נהנית מהן. קצת חבל, כי שבת מבחינתי מהווה את התרפיה השבועית ואת אגירת הכוחות הפיזיים והנפשיים לשבוע הקרוב.

אבל בקרוב [על מי אני עובדת, עוד כמה חודשים טובים] יגמרו הבגרויות ואיתן כיתה י"ב[ אוי אלוהים, אמאלה], אז מן הסתם יהיה שוב רגוע...

טוב, הבהלתי את עצמי עכשיו עם סיום י"ב אז אני חושבת שאני אעצור פה להיום :S

תהנו? :)