פצעים ונשיקות

קטנצ'יק וצווחני. שאגב, אני מניחה שהוא צוווח כי הוא פשוט לא נרה כאילו הוא יודע לינוק. ישבנו איתו שעות וניסינו להראות לו מאיפה ואיך, אבל לא, הוא פשוט לא עושה את זה.

בעייתי משהו.

מסכנה פני, היא ניסתה להמליט מלא זמן ופשוט לא התקדמה, אז הווטרינרית ניתחה אותה קיסרית ושני גורים בכלל יצאו מתים...

אז עכשיו היא מעוקרת, כדי שלא יהיו עוד סיבוכים אי פעם.

אבל היי, לפחות יש לה גור אחד להתנחם בו.

זה ממש מצחיק, הכתמים שלו תואמים בדיוק לשלה. אחד על התחת מסביב לזזנב, אחד בצד של הגוף ומין משקפיים כאלה מסביב לעיניים ועל האוזניים. בדיוק כמו שלה. כל השאר לבן...

יש לי בגרות בהיסטוריה עוד כמה שעות ואפילו לא סיימתי ללמוד את כל החומר. למדתי אולי חצי ממנו.

אני כל כך טיפשה שאני עושה פסקה, אבל אני פשוט לא מצליחה להתרכז כשהקטנצ'יק מיילל מאחורה...

עריכה:

עברתי עכשיו על כמה בלוגים שאני נוטה לקרוא הרבה וקראתי כמה זבל יש בחיים של אחרים.

פתאום קלטתי שהזבל שלי כבר לא כל כך מזובל.

החיים שלי כבר לא מזעזעים כמו פעם פשוט כי הצרות שלי באות בקנה מידה קטן יותר עכשיו.

אני יודעת שזה נורא, כי זה כמעט כמו לשמוח לאידם של אחרים, אבל באמת שאני מחייכת עכשיו רק כי הבנתי כמה לי כבר טוב יותר.