פצעים ונשיקות

למען האמת, עכשיו זה כבר מבאס.

לא כואב לי הראש וכאלה, זה פשוט שאני מרגישה כאילו אני עומדת להקיא כל רגע... מה שכמובן גורם לי לבחילה כשאני חושבת על אוכל, וזה גורם לכך שהאוכל שלי ליום שלם מסתכם במקרה הטוב בחצי פריכית אורז, כוס תה עם המון מרווה ואיזה חטיף אנרגיה קטן.

אני חשה אנורקסית, אבל אני מתה לאכול, באמת.

אבל כשאני עושה את הטעות ואוכלת אני מוצאת את עצמי כמה שעות אח"כ מכורבלת על הרצפה של האמבטיה ומחכה למשהו שכנראה לעולם לא יגיע.

זה מטריף לי את השכל.

זה, והעובדה שיש לי בגרות עוד פחות משבוע ולא למדתי ובלה בלה בלה [כל מה שחפרתי עליו בפוסט שעבר] ואני מפסידה לימודים בלי מחלה ממשית כנראה,

אלא רק כי אני חלשה מדי מכדי להחזיק את הראש מורם מול המורה.

אתמול הלכתי לבצפר וניסיתי להתחיל את פרוייקט הגמר שלי באומנות, ואפילו לא הצלחתי לצייר. הצלחתי רק להחזיק את העיפרון ולהימרח איתו על השולחן.

זה כזה מעפן.