פצעים ונשיקות

או אולי פשוט קרה, מחושבת, הגיונית, מתוחכמת, שלטת...

נטולת כמעט כל רגש?

כי כרגע קצת קשה לי למצוא את האיזון שבין לבין.

וכרגע אני מעדיפה לשחק על הבטוח, על החי בשלווה.

ואם אני לא מצליחה לאטום רק את המחשבות הרעות ונאלצת לאטום קצת יותר- עדיף.

לפחות אני לא מתאבדת וכזה, לא?

הוא יכול למות.

הוא יכול לא לשרוד את הניתוח ההוא ולמות, גם אם סיכויי ההישרדות גבוהים מאוד. זה ניתוח מאוד, מאוד מסוכן. לב פתוח והכל.

הוא אמר שהוא מקווה שאני אבכה אם הוא ימות, לפחות זה.

אני יודעת שזה כל כך אנוכי להגיד דבר כזה, בדיוק כשאנחנו דנים באנוכיות המדהימה שבי,

אבל מה אנ אעשה בלעדיו אם יקרה לו משהו חס וחלילה?

איך אני אמשיך בלי לטעות בדרך?

והחלטתי שאם יקרה לו משהו, למענו אני אשלים את הטיפול, אתחזק, ואהיה האשה שהוא רוצה שאהיה. בריאה.

עריכה:

לזכור לקנות מחר:

• שמפו נורמאלי. לא ירוק לשם שינוי.
• מרכך, הורוד המדהים של נקה 7.
• סכיני גילוח.
• משחת שיניים שאני אוהב.
• דאודורנט!!!

ניהי, אני ואבא הולכים מחר לים המלח, תקנאו. יהיה לי בוץ על הפנים ומינרלים מהים בתוך כל פצע שלא ידעתי על קיומו בעור שלי.