פצעים ונשיקות

יושבת עם ספל קפה, ובוהה במקלדת.

המחשבות רצות כמו עכברים שברחו מכלוב- אבל האצבעות לא.

קשה לי לכתוב. יש שיקראו לזה משבר כתיבה,

יש שיקראו לזה שגרה בלתי ניתנת לתיאור.

אני לא יודעת מה הולך, אני רק יודעת שאני לא מסוגלת לכתוב.

מצד אחד טוב לי, [תותים עם שוקולד? מי היה מאמין?]

ומצד שני... אני רק מכאיבה לעצמי. שומעת את השירים שהכי אסור לי לשמוע. ***** בבצפר. ***** בלילה. אוכלת את השטויות הכי מסוכנות, נכנסת לבלוגים הכי לא רצויים.

מה הבעיות שלי?