פצעים ונשיקות

להיות עציץ זה כל כך פשוט.

רק לשבת בצד ולהתבונן במתרחש, בלי התחייבויות, בלי העמדות פנים, בלי מסכות ומשחקים.

פשוט להיות אתה.

אני.

לשבת ולהתבונן בחברים שלי. להקשיב לשיחות שלהם, להתעמק בפרטים קטנים שהם אולי לא ייחסו להם הרבה חשיבות- ולהפיק מזה את כל העולם ואחותו.

לצחוק כשבאמת מצחיק, פשוט כי יוצא. ואם לא- לצחוק בפנים.

הפוקר פייס משחק על קלף מנצח כשאתה עציץ. כל כך שקט. שום קמט, שום הבעה. גם לא חיוך, אין צורך לחייך. אפשר להנות גם ככה.

להיוותר לבד בסופו של דבר.

עציץ בודד. להאריך את זה כל כך, עד שאפילו החברה הכי טובה כבר נטשה. החברה שהייתה כשאף אחד אחר לא, החברה שהקשיבה ותמכה לאורך כל הדרך, החברה שהבינה ועזרה גם בזמנים הכי קשים, החברה שרק עליה היה אפשר להתפרק, החברה שהבינה את המצב שלי גם בלי לשאול, החברה שהייתה כמעט אני.

ובסוף גם היא תנטוש. תלך לחברים הישנים, אלה שעוד חיים איכשהו.

וזה לא שלא אחיה בעצמי.

זה פשוט... הרבה יותר נוח. בלי לשחק לפי הכללים של עולם בני האדם - פשוט להיות הכי טבעי שיש, בלי ליצור קשרים מיוחדים ובלי להתחייב ולהיות אחראיים, בלי לחייך פה וללכת לשם ולעשות פוזה לכיוון ההוא, בלי לשחק למישהו אחר בראש בעזרת כמה מילים שנבחרו בקפידה.

פשוט, הכי פשוט שאפשר.

אבל כמו שאני מכירה את עצמי, זה לא ישאר לאורך זמן.

עריכה:

על מי את עובדת? אז היא עישנה. מה, סוף העולם? גם את עושה את זה לפעמים.

אבל זו אשמתי.

זו אשמתי.

זו אשמתי.

היא הצליחה עד שבאתי וקילקלתי. אז מה אם היא רצתה את זה לאורך כל הזמן? היא לא עשתה את זה. ואת כמו מטומטמת באת, הצעת לה פירצה בגדר- והיא הפכה אותה לשער. קנתה לעצמה עוד קופסא, ולכי תדאגי עכשיו שהיא תפסיק שוב אח"כ.

חתיכת היפוקריטית מפגרת, למה מי החליט שהיא לא תדאג לעצמה? מי החליט שלך מותר ולה אסור?

אוי, תסתמי. הבעיה הזאת תמיד הפילה אותך. כשראית את חברה שלך חותכת את עצמה בכית מהצד ולא עצרת אותה, כי ידעת שגם את בקטע. וכשחברה שלך הפסיקה לאכול את הבנת אותה. ולא הלכת להורים שלה, רק ניסית לשככנע אותה להפסיק, רגשות האשמה צפים ועולים בך. מעכלים מבפנים.

אז עכשיו כשהיא תעשן, לא תעצרי אותה רק כי גם את ככה? ככה מפילים חברים רק כי לא חזקים מספיק כדי להחזיק את עצמך? תפלי אם צריך, תפלי מאה פעמים. רק את אחראית לזה ואת תצאי בסוף. אבל את לא יכולה ומסוגלת לקחת את נטל האחריות לחברים שלך על הכתפיים של עצמך. ואם חברה חזרה לעשן ובאשמתך, את צריכה לשאת בתוצאות ולעצור אותה, זונה.

אשמתי.