למען האמת אני כמעט בטוחה שלא כדאי שאני אכתוב פה יותר.
בייחוד לא כשכולם קוראים פה... אפילו אבא ואמא, מידי פעם.
למרות שהדבר היחיד שמפריע לי [חוץ מההורים] זה אם בנות מהשכבה יגיעו, ולא נראה לי שזה יקרה בעתיד הקרוב.
אבל כמובן, אני לא סוגרת ולא בטיח, כי אני מאלה שלוקחים ברצינות את "ישראבלוג- החיים זה כאן".
הבלוג הזה מתעד את החיים שלי לפרטים מאז כיתה ט',
ואין מצב שאני מוותרת על נכס כזה.
בכל אופן, רק רציתי לבקש שאם לא הורשיתם להיכנס ואתם מכירים אותי, אנא עשו לעצמכם ולי טובה והזדנבו מכאן החוצה.
הו, וגם רציתי להכריז, בערך, [אם מישהו כן יראה את זה, בכל אופן],
שבתקופה הקרובה אני לא יודעת עד כמה אני אכתוב ברור. אולי יותר בקטע של סימנים לעצמי, ציוני דרך קטנים כאלה. החלטות מגובשות שאתם לא תצטרכו להבין.
את חושבת שהתייאשתי ממך. אם תהיי פה בכלל. אבל נתתי לך להיכנס, אז אולי כן.
אז לא התייאשתי.
אני רואה שאת עושה לי מצברוח מעולה, לשם שינוי... ואני באמת מנסה להיכנס לכל העסק הזה.
פשוט קצת מבלבל לי לשמור על כל מיני מערכות יחסים שונות כרגע. אני לא בטוחה באף רגש שלי כמעט, ולא בטוחה מה לעשות, כמה, למה ועם מי.
אני מצטערת שאני כולי כבדה והכל.. אני לא מנסה להקשות.
יש לך את הזכות וההצדקה המלאה להסתובב עכשיו ולברוח בריצה, אני לא אאשים אותך אם תעשי את זה.
קצת קשה להתעסק איתי 
אבל אני אעריך את זה אם תוכלי גם להישאר שם.. נתת לי זמן מעל ומעבר, אני לא מצפה ממך לתת לי עוד. ובכל זאת, אם היינו ממשיכות ככה, לאט לאט אבל מתחיל להבטיח יותר, אני כמעט בטוחה שדברים יסתדרו כמו שצריך.
ואני לא אשקר- זה יכול להיות קשה יותר ממה שזה נראה. ויכול להיות שכלום לא יצליח ושיתפרק.
ויכול להיות ששווה לחכות ולנסות? אין לאן לרוץ. נדמה לי.
הבחירה בידייך אני, מצידי, אשתדל. אני כבר מנסה. אני פשוט קצת איטית לפעמים... חחח
אוהבת המון
גשם, סיגריות, קפה.
איכס.
איכס?
הלכתי לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
