במצב של בין שינה לעוררות... שלא ממש ערים, אבל לא ישנים.
אפשר לשמוע ולהבין דברים להיות מודע למציאות עד שמעכלים שצריך לקום מסיבה כזאת או אחרת.. אבל עם המודעות הזו.. עדיין לא לגמריי שולטים על עצמנו. על החלומות.
ואז, חלמתי שאני נוסעת באוטו. שמאיץ במהירות. החלון פתוח, אני מעשנת סיגרייה.
ואז אני זורקת את הבדיל של הסיגרייה מהחלון והוא נופל על ערימת גזם. כן, אפילו בחלומות אני נזק.
הגזם נדלק ובמהירות מתפשטת האש. אני עוצרת את האוטו באמצע הכביש כדי לנסות לכבות את הדלקה.
ובדיוק ליד הערימת גזם, הפלא ופלא, יש שני דליים גדול וקטן. הגדול מלא במים. מזל מיוחד יש לי גם בחלומות.
אני טובלת את הדלי הקטן במים שבגדול ושמה לב ששני צבי ים, אמא ועלייה תינוק קטנטן, נסחפים לכיוון הדלי הקטן.
אני שוכחת מהדלקה כאילו אין לה חשיבות יותר. ונכנסת הבייתה עם הדלי.
הנחתי את הדלי עם המיים ושני הצבים בפרגולה שבחצר הקידמית ועזבתי לעינייני.
כשחזרתי למטה, יצאתי החוצה, וכל החצר מלאה בצבים ענקיים... מפחידים.
ולעומת ברחמים והאמפטיה שהרגשתי כלפי שני הצבים הקטנים בדלי, הרגשתי פחד בלתי נשלט מהצבים הענקיים האלו שהשתלטו לי על הבית.
אלו החלומות שלי. על צבים. אבקת אפייה. כיכרות תנועה. בצק צבעוני של ילדים.
מוזרים. תלושים. כמוני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
