|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
היא מתכופפת אל בקבוק עירום מתווית שניצב סמוך למזרון.
"...אומרים שסוניה הייתה כמה פעמים עם ארקדי." הפטירה," שמועה מרושעת"
"ארקדי? מי זה?"
"ארקדי הוא אחד מהחברים החנונים של אלכס. לכל אחד יש את השדים שלו מהעבר. לא ברור לי באיזו מסגרת הם הכירו, אם עוד מוקדם במוסקבה או במרכז קליטה. זה סוג החברים שאתה גדל איתם, ואז הם מחליטים להשתקע באיזושהי נקודה בציר הזמן ולא להתפתח מעבר לה. ארקדי יושב כל היום מול המחשב ועושה ביד.
"הייתה תקופה," היא אומרת, " שאלכס ניסה לעזור לו, מתוך איזשהו רגש אשם מבולבל, והכניס אותו למשחק. אבל ארקדי לא מתאים. גם לחנונים יש את ההעדפות שלהם, וארקדי היה מגושם ונואש מכדי להשתמש בדמיון. אחרי שבוע הוא חזר למחילה שלו.
"הקשבת פעם לתיאוריות שלו? הסיפורים על להביא את האינטרנט לאורגזמה, הפואטיקה של הפורנו, או על איך שהאישה היחידה ששווה מאמץ היא האישה הבלתי מושגת? בחיי, כזו גישה של חנון בתול. רומנטי, אבל בתול. אומרים שלאחרונה הוא מתחיל לפחד מהבולשת הפדרלית. הוא טוען שהוא עלה על משהו גדול. הוא תמיד היה גבולי."
היא משילה מעצמה את השמיכה. הגוף העירום מחוסן בלגימה מבושה ומקור.
"...וסוניה, מה היה לה לחפש אצלו?"
"סביר שזו שמועה מרושעת, מסתובבות הרבה כאלה."
מזדקפת על מרפק ימין, היא אומרת, דיברנו מספיק, תחזור אליי למזרון.
| |
"אל תסתכל עליי ככה, הדברים הם טיפה שונים ממה שאתה חושב, שלשום, מיד אחרי שנכנסת למשחק וכל הטקסים הפורמאליים נגמרו, אני יוזף ולילית קפצנו לבקר את סוניה. קצת מוזר, בכל זאת, שהיא לא נכחה בקבלה שלך, על אף ולמרות הכול.
"נכנסנו אליה, היה חשוך, האור היחיד היה של מערכת הסטריאו, ירוק חלש כזה של תאורת המסך. תצוגה של השיר שמתנגן. (דווקא בחירה טובה היא עשתה, הרבה אקורדים, מעט גיטרה.) לילית הדליקה את האור, וככה מצאנו אותה, עם הסרט האדום והראש הערוף."
הוא חוזר לרשום בעיפרון הפחם שלו על בלוק הציור הגדול.
...ומה עם משטרה? אני שואל.
"אנחנו לא מערבים אותם בסכסוכים פנימיים," עונה אלכס. "אתה באמת צריך שהמשטרה תגלה מי ומה אנחנו?"
סכסוך פנימי, אתה בטוח?
"כן," מישיר מבט אלי. "מה אתה חושב?"
משפיל עיניים אל בלוק הציור. אלכס הצליח לרשום בפירוט רב את תווי הפנים שלי, ולתפוס את המבט המופתע.
| |
כפה מערסלת את ספל הג'ין, היא אומרת, תירגע. אין כזה דבר ערפדים, זה הוכח מתמטית. נניח שישנו הערפד הראשון, האב הקדמון, מזרעו של האדם הראשון שהושחת. בלילה הראשון לקיומו, הוא יוצר עוד ערפד. בערב שלאחר מכן, כל אחד מהם יוצר ערפד נוסף. וכך אנחנו גדלים בטור גיאומטרי כמו גרגרי האורז שעל לוח השחמט. תנעץ סיכה באקראי בספר הטלפונים, ותפגע באחד מאיתנו. אתה מבין, לפי החוקיות הזו, כולנו בהכרח ערפדים, כי חודשיים לאחר יצירתו של הערפד הראשון, אמורים להלך על פני האדמה יותר ערפדים מאשר אי פעם יהיו בני אדם.
ואתה שותק, וחושב על רעב, וחושב על מוות, וחושב על כבשים וברירה טבעית, וברירה אל טבעית, כל הטיעונים ששיננו באוזנייך עת הצטרפת למסדר הזה. לוגמת מהג'ין, היא אומרת, תירגע. אין כזה דבר ערפדים, זה הוכח מתמטית. תירגע. בוא הנה, נשק אותי שוב. רוכן מטה אל המזרון, מסתכל עליה. מה קרה, הפסקנו לשחק?
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
