|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ואתה מקיץ בלב לילה במיטה זרה. מתעורר לאט, כמו פוקח עיניים בפליאה לאחר נשיקה. והגוף החם הזה שנלחץ כנגד הבטן שלך, חוט שידרה עטוי עור על חזה עירום, זר אף הוא. וליל אמש מתכסה במעטה סמיך של עשן סיגריות ואלכוהול.
עת החתולים משוררים את יללות האהבה שלהם בחצרות, הרעב שוב מתעורר יחד איתך. ואולי התעורר עוד קודם. מפלס את דרכך בסבך השיער המתנשם על הכרית שלצדך, מפשיט צוואר מכסות הרעמה, אתה משביע אותו שוב.
| |
בבית, תחת זרם המקלחת, שוטף את הזיעה, החלודה, הדם, העפר והמין. חלקיקים זעירים שדבקו לעור וקנו להם אחיזה בין השערות ובתוככי הקמטים הבלתי נראים על המשטחים האינסופיים של האפידרמיס, כולם נסחפים עם השיטפון ומתנקזים מטה אל הביוב. והגוף מתקפל ומתכנס בתוך עצמו, מתכווץ מטה, יישוב בתנוחה עוברית, בגובה של ילד בכיתה א'.
החוק הראשון של ארגז החול – אף פעם אל תבכה, הם ידעו שאתה חלש. כשאתה חלש או שהם יוסיפו להכות אותך, או שהם יציעו לך רחמים. רחמים, תחושת ההשפלה הזו כשחמש בנות גדולות מכיתה ג' מכתרות אותך, שואלות בדאגה האימהית המזויפת בה הן מתוכנתות מאלפי משחקים בבובות, ילד, למה אתה בוכה.
אני שונא אותן כי הן תמיד עושות כך. שונא ומוסיף לבכות.
| |
כפה מערסלת את ספל הג'ין, היא אומרת, תירגע. אין כזה דבר ערפדים, זה הוכח מתמטית. נניח שישנו הערפד הראשון, האב הקדמון, מזרעו של האדם הראשון שהושחת. בלילה הראשון לקיומו, הוא יוצר עוד ערפד. בערב שלאחר מכן, כל אחד מהם יוצר ערפד נוסף. וכך אנחנו גדלים בטור גיאומטרי כמו גרגרי האורז שעל לוח השחמט. תנעץ סיכה באקראי בספר הטלפונים, ותפגע באחד מאיתנו. אתה מבין, לפי החוקיות הזו, כולנו בהכרח ערפדים, כי חודשיים לאחר יצירתו של הערפד הראשון, אמורים להלך על פני האדמה יותר ערפדים מאשר אי פעם יהיו בני אדם.
ואתה שותק, וחושב על רעב, וחושב על מוות, וחושב על כבשים וברירה טבעית, וברירה אל טבעית, כל הטיעונים ששיננו באוזנייך עת הצטרפת למסדר הזה. לוגמת מהג'ין, היא אומרת, תירגע. אין כזה דבר ערפדים, זה הוכח מתמטית. תירגע. בוא הנה, נשק אותי שוב. רוכן מטה אל המזרון, מסתכל עליה. מה קרה, הפסקנו לשחק?
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
