|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
היא מתכופפת אל בקבוק עירום מתווית שניצב סמוך למזרון.
"...אומרים שסוניה הייתה כמה פעמים עם ארקדי." הפטירה," שמועה מרושעת"
"ארקדי? מי זה?"
"ארקדי הוא אחד מהחברים החנונים של אלכס. לכל אחד יש את השדים שלו מהעבר. לא ברור לי באיזו מסגרת הם הכירו, אם עוד מוקדם במוסקבה או במרכז קליטה. זה סוג החברים שאתה גדל איתם, ואז הם מחליטים להשתקע באיזושהי נקודה בציר הזמן ולא להתפתח מעבר לה. ארקדי יושב כל היום מול המחשב ועושה ביד.
"הייתה תקופה," היא אומרת, " שאלכס ניסה לעזור לו, מתוך איזשהו רגש אשם מבולבל, והכניס אותו למשחק. אבל ארקדי לא מתאים. גם לחנונים יש את ההעדפות שלהם, וארקדי היה מגושם ונואש מכדי להשתמש בדמיון. אחרי שבוע הוא חזר למחילה שלו.
"הקשבת פעם לתיאוריות שלו? הסיפורים על להביא את האינטרנט לאורגזמה, הפואטיקה של הפורנו, או על איך שהאישה היחידה ששווה מאמץ היא האישה הבלתי מושגת? בחיי, כזו גישה של חנון בתול. רומנטי, אבל בתול. אומרים שלאחרונה הוא מתחיל לפחד מהבולשת הפדרלית. הוא טוען שהוא עלה על משהו גדול. הוא תמיד היה גבולי."
היא משילה מעצמה את השמיכה. הגוף העירום מחוסן בלגימה מבושה ומקור.
"...וסוניה, מה היה לה לחפש אצלו?"
"סביר שזו שמועה מרושעת, מסתובבות הרבה כאלה."
מזדקפת על מרפק ימין, היא אומרת, דיברנו מספיק, תחזור אליי למזרון.
| |
הדירה של ארקדי, חבויה בנבכי תפאורת קרטון של באוהאוס, היא מבוך של כבלים, פיסות פלסטיק מנוקדות בסיליקון, ברגים תועים שנתפזרו סביב ומסכים ערוכים בקומות. הקירות עירומים מתמונות, החדרים ריקים מריהוט, פרט לשכבות ארכיאולוגיות מאובקות של טכנולוגיית מחשוב משני העשורים האחרונים. בעודי פותח את הדלת, חתול חשדן קידם את פניי ונבלע בחשכת חדר המדרגות שנתגלה לו לפתע. התאורה היחידה, בגווני ורוד, היא זו המרצדת מעל מן המסכים: תצוגה בלתי נגמרת של גופות אנושיים. לבד, בזוגות, בשלשות, המנסים לתפוס באקרובאטיקה בלתי אפשרית עוד רגע אחד רוטט.
המקום כולו אפוף בריח עבש של מין ישן ופחי אשפה בלתי מרוקנים. נוסף לו ניחוח חריף, שאיני מזהה. ארקדי היה בן טיפוחיו של אלכס. די צעיר במסדר. גויס בשנות השמונים, ללא ספק. צלילים מסונתזים של מוסיקה מאותו עשור איששו את ההשערה. צווחות רפאים של מודמים השורקים את שירתם אל האינטרנט מתבלות את השאון השליו.
אלכס תמיד היה בחור חריף, מצויד בראיית נולד מסוימת. אנחנו צריכים בינינו מי שיודע כיצד לאלף את הברייה הזו, אמר בשעתו. מישהו שידע לרתום את מכונות החשיבה האלו לצרכים שלנו. אינני מבין בפוליטיקה של הזקנים, אך דומה שאלכס נתקל בהתנגדות מפתיעה בשמרנותה, שהרי ערפדים הם שבט סתגלן. אולי היו כאן מאבקי כוח גדולים. הוא פעל על דעת עצמו. ארקדי היה צאצא בלתי חוקי שלו, מי שנטבל לערפד כמעט מבלי ידיעת האחרים. לכל היותר, ללא אישורם. ככל שהוספתי להכיר את הברנש, היטבתי להבין מדוע.
| |
סכסוך פנימי? על מה אתה מדבר, אני שואל.
אני צריך להסביר לך הכול? הוא מסובב את הראש לעברי, בעודו קם אל הארון, תר אחרי חבילת טושים לצבוע בהם את דיוקני. כמו אני דמות קומיקס. תסתכל על איך שהגופה נמצאה. בדירה שלה, בלי סימנים של פריצה, עם חתך ממש כירורגי. זה רק אחד מאיתנו יכול לעשות.
זה מגוחך, אני אומר. למה שמישהו ירצה להרוג אותה?
מאבקי שליטה, אלכס שולף את הטוש האדום, הכול סובב סביב השליטה. אתם, הטירונים, אתם לא יודעים, שלא באשמתכם, איזה יצרים משתוללים מתחת לפני השטח. זו פוליטיקה ארוכטווח. יוזף ניסה להזהיר אותה שלא להכניס אותך לעסק.
אבל היא עזבה אותי, אני אומר, מנסה שלא לעשות לניצני הדחף להתנפל על אלכס ולסחוט ממנו את האמת בלפיתת צוואר.
מה זה משנה? אתה עדיין גורם בלתי יציב. לוקח לנו זמן רב להביא את מערכות היחסים בין כולם לאיזשהו הומיאוסטזיס, ליצור איזושהי רגיעה ויציבות. וברגע שמכניסים צעירים כמוך לתוך המרקם העדין הזה שמתקיים כבר מאות שנים, הכול מתפרק. הכול מתערער. יוזף זיהה בך איזשהו חוסר נחת, כאילו את השדים אתה כבר הבאת איתך, ולא קיבלת מאיתנו מאומה, לכל היותר גושפנקא.
עכשיו. מזמזם קול בפאתי הגולגולת. לאחוז בגרונו עד שישתנק. עד שיאדים ויכחיל ויאפיר.
אתה יכול להפסיק עם הרטוריקה הזו, אני אומר. היא לא משכנעת אף אחד. אתה עדיין חי במשחק הזה. צא ממנו. זה נגמר. אנחנו מדברים על חיי אדם. כבר לא ההתכנסויות הליליות האינסופיות האלה, או הטקסים המטומטמים שלכם. מישהו מת כאן. מישהי שאתה מכיר.
אתה עדיין חושב שזה רק משחק?
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
