|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
"...אנשים היו אוכלים דיסוננסים קוגניטיביים לארוחת בוקר ואמרים תודה"
אלכס נזכר, עיניו היפות מצטעפות, בימים הנשכחים של הטרור הסטליניסטי. תמיד קל היה להיות בעמדות הכוח. גם בימים של תמורות, בהם לא ידעת אפילו ממי לפחד, אם היו מחסלים אותך בירייה, היית קם למחרת וחוזר לעבודה, כאילו לא נשתנה דבר. אי הודאות השתוללה ברמה כזו שלא תאמן. אנשים היו אוכלים דיסוננסים קוגניטיביים לארוחת בוקר ואומרים תודה, כי שאר המצרכים אזלו. ואנחנו, הוא מפטיר גיחוך מתודי, אנחנו רגילים לאווירה שבה כל אחד חשוד כמודיע.
בגרמניה של אותם זמנים, זה לא עבד כל כך טוב. הענף היהודי של המסדר כמעט ונכרת כליל, שלא לדבר על הנציגים שלנו ממזרח אירופה כעבור כמה שנים. השלוחה הטבטונית ניסתה להצטרף למנגנוני המפלגה, אך באיחור ניכר. ליל הסכינים הארוכות היה למעשה ליל היתדות הארוכים. הימלר היה בעל אמונות תפלות, ובמקרה זה לא טעה. ההיסטוריה מציגה אותו אמנם כמי שניסה למנוע את החיסולים, אך הוא נמלך בדעתו אחרי שלא צירפנו אותו למסדר.
אלכס משתתק, כנראה בולש במבטו אחרי הכוסית, אותה הותיר בהיסח הדעת על אחד המדפים המאובקים. עכשיו להשתלב במוקדי הכוח זה לא קל כמו פעם – אנחנו מיומנים בזיוף תעודות עשויות קלף, חותמות, שעווה, אפילו למדנו לצפות את המסמכים בניילון – הדרכון הישראלי הוא מסמך כל כך קל לשכפול – אבל הרישום הממוחשב הזה בכל פינה... זה עושה לנו בעיות מסוג שלא הכרנו בעבר.
| |
לפחות נשמור על אחדות הזמן והמקום. הזמן הוא שעת צהריים מאוחרת. בחוץ השמש צובעת את הכול בגוונים של כחול. לא הרחק, שועטים הילדים צבועי הבלוריות ברחבי מתחם שנקין. המקום הוא אחד מאותם בנינים ישנים הבזוקים ברחבי העיר. מבנה נטוש, מעוטר בכתובות גרפיטי עדכניות יותר ופחות, אחת מהן מכריזה כי ארור האיש שמוכר ספרי תורה. חלק מפתחי הבניין נאטמו בחומת לבני בטון, אחרים ברשתות מתכת. הגישה לחדר המדרגות נוחה דווקא. אחד החדרים טרם נסגר, או נשכח פתוח בכוונה תחילה.
למרות אור השמש שחונק את הרחוב, החדר הרחב חשוך. התאורה היחידה היא ריצוד מסך מחשב נייד, עליו נכתב דו"ח זה. על צג המחשב ישנו חלון לתוכו נדחסות מילים אלה. מאחוריו, מסתתרת הכותרת הראשית של העיתון. מילים מבולבלות על מתיחות ביטחונית או קואליציונית, ייתכן ואני טועה. מילא, בעידן האינטרנט אייטמים של 'תיקון טעות' התיישנו. העיתון האלקטרוני יכול בכל רגע לתקן את השגיאות שנפלו בכתבותיו באופן מקוון. אתה לא מספיק למצמץ, ואין שגיאות כתיב. הניסוח נעשה נהיר יותר. המילים מלוטשות בהרבה. התמונה מתחלפת. אפשר לשנות ככה את ההיסטוריה. היה מקרה של האקר ששתל ידיעה מפוברקת על רצח באחד מהעיתונים היומיים הגדולים שברשת. היום וכל האתמולים מרותכים לכדי חיה פצועה אחת, הנובחת כל הזמן.
יוזף נכנס. בית המדרש בטווח יריקה מכאן. זה נבדק. הוא בוהה בצג מרחוק, במעין יראת כבוד אותה שומרים האנשים למומחים - אותה יראת כבוד בה הסב מתאר לשארית חבריו את נכד הספציאליסט של הקומפיוטר – איש בקרבם אינו יודע ולו להדליק מחשב. קשה לנו לעקוב אחרי הטכנולוגיה הזו, אמר פעם אלכס, אנחנו רגילים לקצב התפתחות הרבה יותר איטי. פעם בחמישים שנה מישהו ממציא קטר, ועכשיו, כל חודש יש איזשהו שבב חדש. כל יום צצה איזושהי רשת חברתית חדשה. מה נעשה עם כל הדיסקטים האלה?
הבאתי לך משהו למזכרת, אומר יוזף, ומניח שקית סופרמרקט שקופה ודביקה. בתוכה הוטמן ראשו של החתול מליל אמש. הייתה שם גם פחית בירה פושרת, אבל הרקב והדם של החתול כבר לכלכו אותה.
| |
"…לאורך השנים," אמר, מגיר לקרבו את הוודקה "נדרשנו להסוות את עצמנו. קשה להרוג ערפד, אך לא בלתי אפשרי. די בעריפת הראש. רבים מאיתנו נמוגו עם המצאת הגיליוטינה - בשעתו סברנו שלהחזיק בעמדת אצולה היא דרך נחמדה לשרוד, שלטון הטרור חיסל סברה זו . אבל הגיליוטינה עשתה לנו שירות טוב, כל גזע צריך מדי פעם להתנסות בהיגיינה מעין זו. אולי זו אחת הסיבות שחברנו אליכם לאורך מירוצה של ההיסטוריה, אינני יודע, ניתן רק לשער,גם אתם תמיד הייתם מיעוט נרדף.
"עיקר ההסוואה שלנו נעשתה תוך ניצול פולחנים קיימים. שתינו דם עם הקניבלים, לבבות לוחמים אצטקים פעמו בידינו, לאחר שנעקרו בעודם בחיים, באירופה בעיקר אפינו מצות, אם אתה יודע למה אני מתכוון" הוא גיחך בשעשוע – מחווה נדירה כשלעצמה, סביר להניח שהאלכוהול נתן בו את אותותיו "הרי הקשר שלנו אליכם הוא החזק ביותר, כל פעם שבן ישראל משחית זרעו, הוא מעצים את כוחנו.
"כשאלוהים הזקן מת, או לכל הפחות הפולחנים האכזריים של הדתות הממוסדות גססו ונעלמו מעין (אף פעם לא אהבנו את הנצרות, למרות שהיא השכילה להתעלל פסיכולוגית במאמיניה יפה יפה) נאלצנו לנטוש את ההסוואה שהן העניקו לנו. הייתה תקופה של טלטלה, ואז התחלנו לנדוד בין עיסוקים כמו בנקי דם, הצלב האדום, ולאחרונה המשחק הזה, שסיפק לנו תירוצים רבים וטובים כל כך.
"ובקשר לטענות הילדותיות שלך, את מי אתה מנסה לשכנע? אתה מאמין במשחק הזה יותר מאשר המשחק מאמין בך. נסה למנות את החברים שלך שהם לא משלנו – די לך באצבע אחת. אתה יודע היטב איזו.
צא מכאן, לא למדת דבר."
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
