|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יד כבדה, ספק תומכת ספק נתמכת, נוחתת על הכתף שלי. צביקה נכנס לכוך הקטן שלי לקראת סופה של המשמרת. הזיעה שעל מצחו בורקת תחת הפלואורסנט.
"תשמע," הוא אומר," זה כבר כמה ימים שאתה מאחר למשמרות, או נעלם באמצע. קרה לך משהו? הכול בסדר? זה חשוב לי לדעת את זה. "
צביקה היה מ"פ בלבנון, או בשטחים, או גם וגם. לא יחידה מבוחרת, הוא היה מתנצל, אבל תמיד עזרנו אחד לשני. זה חשוב שחייל ידע שהמפקד הוא מישהו שהוא יכול לפנות אליו עם בעיות אישיות, וזו תפיסה שלקחתי איתי לאזרחות. אתה יודע, אני לא רק המנהל שלך, לא רק הבוס שיושב במשרד ורחוק מכולם. אני האבא והאימא שלך.
"תראה, אם אתה לא רוצה לדבר על זה, זה בסדר. רק תתאפס על עצמך, ותתחיל להגיע בזמן לעבודה. תסתכל על זה בתור עצה ידידותית."
רציתי לענות לו, להסביר לו קצת. קצת קשה להבהיר את התמונה הגדולה למי שאינו מעורה בפרטים הקטנים. קשה להבהיר לזר כמעט ומוחלט את העולם שנשאבת לתוכו, בעיקר כאשר אתה יודע שאם רק תפתח את הפה, כל הדם שבתוכו יטפטף על המקלדת.
אז הנהנתי.
| |
מחתים את הכרטיס, מנופף שלום לצביקה, שמנופף חזרה לשלום עם הכיפה המיוזעת. שעת צהריים, השמש מכה ללא רחמים, אבל לי כבר הסבירו שאין זה משנה, שככל שאתה חדש, אתה חסין יותר למגעה. עדיין, הצל יותר נוח, וכך גם הפרוזדורים התת קרקעיים שבקרביי רחוב אלנבי.
חבושת משקפי שמש,ברט,ומעיל רוח ארוך המכסה את כולה, לא ניתן היה לעבור על פניה כבדרך אגב. יום תל אביבי מהביל ומחניק, והיא שם, מכוסה כאישה איראנית. גם מבעד לעדשות השחורות של משקפיה, נצנצה התכלת. לילית,מה את עושה כאן, אני אומר. מופתע אינסטינקטיבית, את יודעת מה הם עשו לסוניה?
ואתה יודע? היא שואלת בפנים קפואות, מושכת בכתפיים. בוא אליי, אני יודעת את התשובה
אבל לא לשאלות האלה.
כשהן מאגרפות יד בתוך הדש שלך, ומושכות אותך אליהן להתנגש לנשיקה, הן יודעות להשכיח ממך הכול.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
