|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לקראת אותה תקופה, ארקדי התחיל לטעון באוזני המעטים שביקרו אותו, כי רוצחים שכירים מחפשים אחריו. הם יודעים שהוא גילה את סודם בדבר הקונספירציה הממשלתית – אין מחלה כזו פוליו – החיסון נועד למטרת סוגסטיה המונית. ואולי אלו הן חברות הפורנו מארצות הברית, שלא אוהבות את השימוש בתכנים שלהם, ושלחו לא מכבר צרור מכתבים חתומים עלי ידי נוטריון. האינטרפול משוכנע שמה שאני עושה הוא כיסוי לרשת פדופילים. גם השירות החשאי המקומי, הוא לוחש כממתיק סוד, גייס כמה סוכנים כנגדו. הם חושבים שאני צינור להעברת כספי טרור.
היה קשה לשכנע אותו לדבר איתי.
| |
"...אנשים היו אוכלים דיסוננסים קוגניטיביים לארוחת בוקר ואמרים תודה"
אלכס נזכר, עיניו היפות מצטעפות, בימים הנשכחים של הטרור הסטליניסטי. תמיד קל היה להיות בעמדות הכוח. גם בימים של תמורות, בהם לא ידעת אפילו ממי לפחד, אם היו מחסלים אותך בירייה, היית קם למחרת וחוזר לעבודה, כאילו לא נשתנה דבר. אי הודאות השתוללה ברמה כזו שלא תאמן. אנשים היו אוכלים דיסוננסים קוגניטיביים לארוחת בוקר ואומרים תודה, כי שאר המצרכים אזלו. ואנחנו, הוא מפטיר גיחוך מתודי, אנחנו רגילים לאווירה שבה כל אחד חשוד כמודיע.
בגרמניה של אותם זמנים, זה לא עבד כל כך טוב. הענף היהודי של המסדר כמעט ונכרת כליל, שלא לדבר על הנציגים שלנו ממזרח אירופה כעבור כמה שנים. השלוחה הטבטונית ניסתה להצטרף למנגנוני המפלגה, אך באיחור ניכר. ליל הסכינים הארוכות היה למעשה ליל היתדות הארוכים. הימלר היה בעל אמונות תפלות, ובמקרה זה לא טעה. ההיסטוריה מציגה אותו אמנם כמי שניסה למנוע את החיסולים, אך הוא נמלך בדעתו אחרי שלא צירפנו אותו למסדר.
אלכס משתתק, כנראה בולש במבטו אחרי הכוסית, אותה הותיר בהיסח הדעת על אחד המדפים המאובקים. עכשיו להשתלב במוקדי הכוח זה לא קל כמו פעם – אנחנו מיומנים בזיוף תעודות עשויות קלף, חותמות, שעווה, אפילו למדנו לצפות את המסמכים בניילון – הדרכון הישראלי הוא מסמך כל כך קל לשכפול – אבל הרישום הממוחשב הזה בכל פינה... זה עושה לנו בעיות מסוג שלא הכרנו בעבר.
| |
היא מתכופפת אל בקבוק עירום מתווית שניצב סמוך למזרון.
"...אומרים שסוניה הייתה כמה פעמים עם ארקדי." הפטירה," שמועה מרושעת"
"ארקדי? מי זה?"
"ארקדי הוא אחד מהחברים החנונים של אלכס. לכל אחד יש את השדים שלו מהעבר. לא ברור לי באיזו מסגרת הם הכירו, אם עוד מוקדם במוסקבה או במרכז קליטה. זה סוג החברים שאתה גדל איתם, ואז הם מחליטים להשתקע באיזושהי נקודה בציר הזמן ולא להתפתח מעבר לה. ארקדי יושב כל היום מול המחשב ועושה ביד.
"הייתה תקופה," היא אומרת, " שאלכס ניסה לעזור לו, מתוך איזשהו רגש אשם מבולבל, והכניס אותו למשחק. אבל ארקדי לא מתאים. גם לחנונים יש את ההעדפות שלהם, וארקדי היה מגושם ונואש מכדי להשתמש בדמיון. אחרי שבוע הוא חזר למחילה שלו.
"הקשבת פעם לתיאוריות שלו? הסיפורים על להביא את האינטרנט לאורגזמה, הפואטיקה של הפורנו, או על איך שהאישה היחידה ששווה מאמץ היא האישה הבלתי מושגת? בחיי, כזו גישה של חנון בתול. רומנטי, אבל בתול. אומרים שלאחרונה הוא מתחיל לפחד מהבולשת הפדרלית. הוא טוען שהוא עלה על משהו גדול. הוא תמיד היה גבולי."
היא משילה מעצמה את השמיכה. הגוף העירום מחוסן בלגימה מבושה ומקור.
"...וסוניה, מה היה לה לחפש אצלו?"
"סביר שזו שמועה מרושעת, מסתובבות הרבה כאלה."
מזדקפת על מרפק ימין, היא אומרת, דיברנו מספיק, תחזור אליי למזרון.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
