|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
צביקה מקים מיליציה עירונית בחשאי.
כשהתפוצץ באותו פיגוע הצינור שהוביל את המים לכרך התל אביבי, הוא היה הראשון להפיק מכך רווחים – אץ רץ אל המרכולים ורכש מלוא הטנדר ארגזים של מים מינראליים. ארגזים אלו נמכרו משך אותם יומיים קצרים של אי ודאות במחיר מופקע בפיצוציות, שם לאחר שנים מספר היה מעורב במכירה של סמים שטרם זוהו כבלתי חוקיים. היה בעל מניות בחברת נכסי דלא ניידי שנחשדה במתן שוחד לבכירים במנהל המקרקעין. היה מעורב בפרשייה בטחונית שבה התערבלו משלוחי נשק בלתי חוקיים עם חומרים אסורים אחרים, ועליה הוטל איפול של צנזורה. בין לבין ניהל ביד רפה את המכון.
הוא מסביר לי, חופר בקערית של ביסלי. אתה מבין עניין, תראה, הכול חלק מהתוכנית של המפלגה להפוך את תל אביב לקנטון עצמאי. כמו בייג'ינג. כמו ניו יורק סיטי. כמו באמריקה. עם משטרה משלנו ומכבי אש משלנו וצבא משלנו. הוא נואם באריכות על העיר וחשיבותה כמרכז העצבים של הארץ. הוא לא יודע היסטוריה.
אנחנו חשובים כמו החרמון. כמו העיניים של המדינה.
צביקה תמיד משתמש בדוגמאות מעברו הצבאי. בייחוד כשהשיחה מתגלגלת לתלונות על סחבת מוניציפאלית. פקחי העירייה מטרידים לאחרונה יתר על המידה מספר פיצוציות הקשורות בעסקיו. כנראה שהמאכערים שלו לא עושים את עבודתם נאמנה. הוא עוד יעלה אותם על הטופס המתאים.
אני מקשיב לו בחצי אוזן, מהנהן תוך שאני מנקה בלשוני את החניכיים מעדויות לליל אמש. שאריות הטעם המתכתי הזה של הארגמן, מחליקות במורד הגרון עם כל בליעה של רוק. הפלאפון שלי מבשר בצפצוף חלוש על הודעת טקסט נוספת.
לכן המכון משחק תפקיד כל כך חשוב, הוא אומר לי, כולו נרגש מהפוטנציאל. כתם זיעה שיורית בצורת חצי סהר מעטר את חולצתו באזור בית השחי. תחשוב, הוא אומר, על הגישה שלנו למאגרי המידע הרגישים האלה. מרשם האוכלוסין. חברות הטלפונים. אנחנו חולשים כאן על הכול. לא סתם חתמת על ים של טפסי שמירת סודיות. מה אתה אומר, הוא מרים מבט לעיניי, אתה בעניין? לעזור לנו כאן עם המחשבים? למען המטרה?
אני לא אוהב ארגונים חשאיים, אני אומר לו,
וחושב, ולא הבהרת את המטרה.
טוב, הוא גורף חופנוסף של ביסלי. אבל שזה יישאר בנינו. אני יכול לסמוך עליך?
אני יודע לשמור סוד.
| |
יד כבדה, ספק תומכת ספק נתמכת, נוחתת על הכתף שלי. צביקה נכנס לכוך הקטן שלי לקראת סופה של המשמרת. הזיעה שעל מצחו בורקת תחת הפלואורסנט.
"תשמע," הוא אומר," זה כבר כמה ימים שאתה מאחר למשמרות, או נעלם באמצע. קרה לך משהו? הכול בסדר? זה חשוב לי לדעת את זה. "
צביקה היה מ"פ בלבנון, או בשטחים, או גם וגם. לא יחידה מבוחרת, הוא היה מתנצל, אבל תמיד עזרנו אחד לשני. זה חשוב שחייל ידע שהמפקד הוא מישהו שהוא יכול לפנות אליו עם בעיות אישיות, וזו תפיסה שלקחתי איתי לאזרחות. אתה יודע, אני לא רק המנהל שלך, לא רק הבוס שיושב במשרד ורחוק מכולם. אני האבא והאימא שלך.
"תראה, אם אתה לא רוצה לדבר על זה, זה בסדר. רק תתאפס על עצמך, ותתחיל להגיע בזמן לעבודה. תסתכל על זה בתור עצה ידידותית."
רציתי לענות לו, להסביר לו קצת. קצת קשה להבהיר את התמונה הגדולה למי שאינו מעורה בפרטים הקטנים. קשה להבהיר לזר כמעט ומוחלט את העולם שנשאבת לתוכו, בעיקר כאשר אתה יודע שאם רק תפתח את הפה, כל הדם שבתוכו יטפטף על המקלדת.
אז הנהנתי.
| |
עבודה. עבודה היא תא משרדי קטן בן שלוש קירות גבס טרומיים בליבו של אולם גדול ושוקק חיים עבשים. ראיון הקבלה שלי היה לא יותר מהחלפת חמישה משפטים עם צביקה, הממונה מטעם השלטון המקומי על עבודת המכון. הוא סוקר במבט עצל את קורות החיים ושואל, יש לך ניסיון?
לא.
אתה יכול להתחייב לשנה מלאה בחצי משרה?
כן.
קח טופס התחייבות לשמירת סודיות מהמזכירות,תחתום עליו. התקבלת.
צביקה זה הוא בחור כרסתן, תפודי למראה, שפלומת שיער אפרפרה מעטרת את המרווח שבין צווארונו לפיקת הגרוגרת. את התפקיד המנהלתי הוא קיבל לפי מפתח מפלגתי כלשהו. בהתאם לעונת השנה, פרוס החגים וביקורים של נציגי הסניף המקומי, כיפת בד קטנה וצבעונית מהגרת מכיסו לקודקודו, לא לפני שהוא מנגב בה בסתר את המצח.
מהות התפקיד היא לענות לטלפונים בקול חסר חיים, ולבדוק כל מיני פרטים סטטיסטיים על הצג בהתאם לשאלות של המתקשר. המשמרות גמישות, כך שהמעבר לסגנון החיים החדש לא הצריך יותר משיחה נוספת עם צביקה, בה הוא הסכים להשתדל ולהקצות לי את המשמרת של שעות הלילה, כדי שאתפנה לטפל בהורי החולים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
