פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סוניה. לא בתולה ולא קדושה, בכך אין ספק. היא נתנה בי אותות שלא דעכו משך שבוע, בפעם הראשונה שנפגשנו. עיטרה אותי בחברבורות של שטפי דם, וצבעם מרצד ומשתנה מסגול לירוק וכחול. שיחת טלפון מהוססת ביום למחרת, פגישה במקום הומה עת ערב. רק הכרנו, יש לשמור על זהירות. היא לא לובשת הרבה, ומנווטת את מהלך העניינים, השיחה, כוריאוגרפית של נגיעות מרומזות.
לקחה אותי לטייל בתל אביב של פעם, גוררת אותי בין הבתים המתפוררים שנבנו כאן לפני שהייקים עם העיר הלבנה והבאוהאוס שלהם השתלטו. מלטפת את פסל האריה של סמטא פלמונית, מעבירה אצבעות עדינות מדויקות על קימורים של קשתות זעירות המסותתות באבנים המתפוררות של בתי רחוב המלך ג'ורג'. היא אמרה לי, תזהר, אני נושכת.
ספרי לי משהו שאני לא יודע, אמרתי, נוגע באותו אזור סגול ספק ירוק בצווארי.
| |
מתוך הבארדו ת'ודול
"...אם אין גופה בנמצא, אז על המיטה או המושב בהם היה המנוח מורגל להיתפס על ידי זה שאמור להרחיב על כוחה של האמת. אז, יש לזמן את הרוח. דמיין כי היא נמצאת שם, מאזינה, וקרא. משך זמן זה אין לאפשר לקרובים לבכות או לקונן, כי אין זה טוב למנוח. רסן אותם." (בארדו ת'ודול)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
