|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כשהן לא יודעות לחתוך.
ועתה אנחנו אוכלים. דומה שזה היה מהלך מתוזמן היטב. אני מטושטש בפחמימות. סוניה לא נגעה בצלחת שלה. העיניים הגדולות והעצובות האלה מסתכלות עליי, ואני נסוג במבט מטה אל ברק הסכין והמזלג. קדרה של פסטה.
אני לא מטושטש. אני אוכל, ויודע שזו הארוחה האחרונה. מערכות יחסים מעטות מסתיימות בפיצוץ פתאומי. ישנה תקופת דעיכה של שבוע לפחות בטרם הקלפים מונחים על השולחן. ואנחנו, אנחנו גם ככה רבנו הרבה.
ואולי בכל זאת, היא אומרת.
לא, את נעלמת לי כל הזמן. מקבלת פקודות בפלאפון באמצע הלילה, מי נותן לך אותם בכלל? האיש הזה מהבוקלין, הנסטור הזה, זה שהעיף אותי משם? לתוך זה את רוצה להכניס אותי?
זה בכלל לא ככה, היא אומרת בשקט. אולי היא צודקת, העווית הזאת שעוברת בפניה, כמו מנסה לחפות בכוח על דמעות שיתפרצו כשכל זה יהיה במרחק שעה מעכשיו. היא תשמע בדירתה את השיר שהיא אוהבת. הרבה אקורדים, מעט גיטרה. העווית הזאת, מדקרת את הלב. כמעט ומשלחת אותי להיכנע, להסכים וליפול לתוך המשחק המעוות הזה שלהם, לתוך האינטריגות המתמשכות בין שבטים פיקטיביים, לתוך טקסים ומוסיקה של דם. היא נתנה לי שבועיים לחשוב על זה, מתוכם שבוע של מריבות בלתי פוסקות. היו הפוגות, ובהן תשמיש הבשרים היה נואש מאי פעם. כי שנינו ידענו.
אני לא יכול, אני אומר לה, זה מטורף. זה עולם אחר. אני לא מסוגל להתחבר לזה.
ככה אומרים אלו שנכנסים לזה הכי חזק, היא מחרישה.
החשבון הגיע, נפרדים בחיבוק. שריטה אחרונה על הגב. דמעה אחרונה מרטיבה את הכתף.
רוקנו את הכוסית הזו, כי היא דמי.
אני שונא אותן כשהן לא יודעות לחתוך.
| |
היא מתכופפת אל בקבוק עירום מתווית שניצב סמוך למזרון.
"...אומרים שסוניה הייתה כמה פעמים עם ארקדי." הפטירה," שמועה מרושעת"
"ארקדי? מי זה?"
"ארקדי הוא אחד מהחברים החנונים של אלכס. לכל אחד יש את השדים שלו מהעבר. לא ברור לי באיזו מסגרת הם הכירו, אם עוד מוקדם במוסקבה או במרכז קליטה. זה סוג החברים שאתה גדל איתם, ואז הם מחליטים להשתקע באיזושהי נקודה בציר הזמן ולא להתפתח מעבר לה. ארקדי יושב כל היום מול המחשב ועושה ביד.
"הייתה תקופה," היא אומרת, " שאלכס ניסה לעזור לו, מתוך איזשהו רגש אשם מבולבל, והכניס אותו למשחק. אבל ארקדי לא מתאים. גם לחנונים יש את ההעדפות שלהם, וארקדי היה מגושם ונואש מכדי להשתמש בדמיון. אחרי שבוע הוא חזר למחילה שלו.
"הקשבת פעם לתיאוריות שלו? הסיפורים על להביא את האינטרנט לאורגזמה, הפואטיקה של הפורנו, או על איך שהאישה היחידה ששווה מאמץ היא האישה הבלתי מושגת? בחיי, כזו גישה של חנון בתול. רומנטי, אבל בתול. אומרים שלאחרונה הוא מתחיל לפחד מהבולשת הפדרלית. הוא טוען שהוא עלה על משהו גדול. הוא תמיד היה גבולי."
היא משילה מעצמה את השמיכה. הגוף העירום מחוסן בלגימה מבושה ומקור.
"...וסוניה, מה היה לה לחפש אצלו?"
"סביר שזו שמועה מרושעת, מסתובבות הרבה כאלה."
מזדקפת על מרפק ימין, היא אומרת, דיברנו מספיק, תחזור אליי למזרון.
| |
זה רק משחק.
לפני שהסברת לי על המשחק, התחלתי לחשוב שיש לך מחלת נפש.
לי? היא שואלת, מתהפכת לכיוון שלי, אך שומרת את השמיכה לעצמה.
זה נראה הגיוני במקצת, מצבי הרוח המשתנים שלך, ההיעלמויות, הצלקות האלה שיש לך על הזרוע, תמיד חשבתי שזה, את יודעת.
השריטות האלה? היא צוחקת. האם יש אקורד מלאכותי בצלצול הצחוק הזה, אני תוהה חרש. היא מישירה מבט, אתה יודע שזה טקס שהשתבש קצת, הלכנו יותר מדי עם התפקיד, נסחפים לפעמים, לא קורה לך? היא מניחה יד על הירך החשופה. וזהו? לכן חשבת שאני משוגעת?
לא הכרתי הרבה אנשים לפניך שנזכרים באמצע האקט שהם צריכים ללכת כי יש ירח מלא. אבל אני שומר זאת לעצמי, ורק חייכתי תוך שאני משיב, אני יודע עכשיו, זה הכול רק משחק, מעביר ליטוף על גב ידה, רק משחק.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
