פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 9/2007
הדירה של ארקדי, חבויה בנבכי תפאורת קרטון של באוהאוס, היא מבוך של כבלים, פיסות פלסטיק מנוקדות בסיליקון, ברגים תועים שנתפזרו סביב ומסכים ערוכים בקומות. הקירות עירומים מתמונות, החדרים ריקים מריהוט, פרט לשכבות ארכיאולוגיות מאובקות של טכנולוגיית מחשוב משני העשורים האחרונים. בעודי פותח את הדלת, חתול חשדן קידם את פניי ונבלע בחשכת חדר המדרגות שנתגלה לו לפתע. התאורה היחידה, בגווני ורוד, היא זו המרצדת מעל מן המסכים: תצוגה בלתי נגמרת של גופות אנושיים. לבד, בזוגות, בשלשות, המנסים לתפוס באקרובאטיקה בלתי אפשרית עוד רגע אחד רוטט.
המקום כולו אפוף בריח עבש של מין ישן ופחי אשפה בלתי מרוקנים. נוסף לו ניחוח חריף, שאיני מזהה. ארקדי היה בן טיפוחיו של אלכס. די צעיר במסדר. גויס בשנות השמונים, ללא ספק. צלילים מסונתזים של מוסיקה מאותו עשור איששו את ההשערה. צווחות רפאים של מודמים השורקים את שירתם אל האינטרנט מתבלות את השאון השליו.
אלכס תמיד היה בחור חריף, מצויד בראיית נולד מסוימת. אנחנו צריכים בינינו מי שיודע כיצד לאלף את הברייה הזו, אמר בשעתו. מישהו שידע לרתום את מכונות החשיבה האלו לצרכים שלנו. אינני מבין בפוליטיקה של הזקנים, אך דומה שאלכס נתקל בהתנגדות מפתיעה בשמרנותה, שהרי ערפדים הם שבט סתגלן. אולי היו כאן מאבקי כוח גדולים. הוא פעל על דעת עצמו. ארקדי היה צאצא בלתי חוקי שלו, מי שנטבל לערפד כמעט מבלי ידיעת האחרים. לכל היותר, ללא אישורם. ככל שהוספתי להכיר את הברנש, היטבתי להבין מדוע.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
