פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 8/2007
צביקה מקים מיליציה עירונית בחשאי.
כשהתפוצץ באותו פיגוע הצינור שהוביל את המים לכרך התל אביבי, הוא היה הראשון להפיק מכך רווחים – אץ רץ אל המרכולים ורכש מלוא הטנדר ארגזים של מים מינראליים. ארגזים אלו נמכרו משך אותם יומיים קצרים של אי ודאות במחיר מופקע בפיצוציות, שם לאחר שנים מספר היה מעורב במכירה של סמים שטרם זוהו כבלתי חוקיים. היה בעל מניות בחברת נכסי דלא ניידי שנחשדה במתן שוחד לבכירים במנהל המקרקעין. היה מעורב בפרשייה בטחונית שבה התערבלו משלוחי נשק בלתי חוקיים עם חומרים אסורים אחרים, ועליה הוטל איפול של צנזורה. בין לבין ניהל ביד רפה את המכון.
הוא מסביר לי, חופר בקערית של ביסלי. אתה מבין עניין, תראה, הכול חלק מהתוכנית של המפלגה להפוך את תל אביב לקנטון עצמאי. כמו בייג'ינג. כמו ניו יורק סיטי. כמו באמריקה. עם משטרה משלנו ומכבי אש משלנו וצבא משלנו. הוא נואם באריכות על העיר וחשיבותה כמרכז העצבים של הארץ. הוא לא יודע היסטוריה.
אנחנו חשובים כמו החרמון. כמו העיניים של המדינה.
צביקה תמיד משתמש בדוגמאות מעברו הצבאי. בייחוד כשהשיחה מתגלגלת לתלונות על סחבת מוניציפאלית. פקחי העירייה מטרידים לאחרונה יתר על המידה מספר פיצוציות הקשורות בעסקיו. כנראה שהמאכערים שלו לא עושים את עבודתם נאמנה. הוא עוד יעלה אותם על הטופס המתאים.
אני מקשיב לו בחצי אוזן, מהנהן תוך שאני מנקה בלשוני את החניכיים מעדויות לליל אמש. שאריות הטעם המתכתי הזה של הארגמן, מחליקות במורד הגרון עם כל בליעה של רוק. הפלאפון שלי מבשר בצפצוף חלוש על הודעת טקסט נוספת.
לכן המכון משחק תפקיד כל כך חשוב, הוא אומר לי, כולו נרגש מהפוטנציאל. כתם זיעה שיורית בצורת חצי סהר מעטר את חולצתו באזור בית השחי. תחשוב, הוא אומר, על הגישה שלנו למאגרי המידע הרגישים האלה. מרשם האוכלוסין. חברות הטלפונים. אנחנו חולשים כאן על הכול. לא סתם חתמת על ים של טפסי שמירת סודיות. מה אתה אומר, הוא מרים מבט לעיניי, אתה בעניין? לעזור לנו כאן עם המחשבים? למען המטרה?
אני לא אוהב ארגונים חשאיים, אני אומר לו,
וחושב, ולא הבהרת את המטרה.
טוב, הוא גורף חופנוסף של ביסלי. אבל שזה יישאר בנינו. אני יכול לסמוך עליך?
אני יודע לשמור סוד.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
