פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 8/2007
סכסוך פנימי? על מה אתה מדבר, אני שואל.
אני צריך להסביר לך הכול? הוא מסובב את הראש לעברי, בעודו קם אל הארון, תר אחרי חבילת טושים לצבוע בהם את דיוקני. כמו אני דמות קומיקס. תסתכל על איך שהגופה נמצאה. בדירה שלה, בלי סימנים של פריצה, עם חתך ממש כירורגי. זה רק אחד מאיתנו יכול לעשות.
זה מגוחך, אני אומר. למה שמישהו ירצה להרוג אותה?
מאבקי שליטה, אלכס שולף את הטוש האדום, הכול סובב סביב השליטה. אתם, הטירונים, אתם לא יודעים, שלא באשמתכם, איזה יצרים משתוללים מתחת לפני השטח. זו פוליטיקה ארוכטווח. יוזף ניסה להזהיר אותה שלא להכניס אותך לעסק.
אבל היא עזבה אותי, אני אומר, מנסה שלא לעשות לניצני הדחף להתנפל על אלכס ולסחוט ממנו את האמת בלפיתת צוואר.
מה זה משנה? אתה עדיין גורם בלתי יציב. לוקח לנו זמן רב להביא את מערכות היחסים בין כולם לאיזשהו הומיאוסטזיס, ליצור איזושהי רגיעה ויציבות. וברגע שמכניסים צעירים כמוך לתוך המרקם העדין הזה שמתקיים כבר מאות שנים, הכול מתפרק. הכול מתערער. יוזף זיהה בך איזשהו חוסר נחת, כאילו את השדים אתה כבר הבאת איתך, ולא קיבלת מאיתנו מאומה, לכל היותר גושפנקא.
עכשיו. מזמזם קול בפאתי הגולגולת. לאחוז בגרונו עד שישתנק. עד שיאדים ויכחיל ויאפיר.
אתה יכול להפסיק עם הרטוריקה הזו, אני אומר. היא לא משכנעת אף אחד. אתה עדיין חי במשחק הזה. צא ממנו. זה נגמר. אנחנו מדברים על חיי אדם. כבר לא ההתכנסויות הליליות האינסופיות האלה, או הטקסים המטומטמים שלכם. מישהו מת כאן. מישהי שאתה מכיר.
אתה עדיין חושב שזה רק משחק?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
