פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 5/2007
"אל תסתכל עליי ככה, הדברים הם טיפה שונים ממה שאתה חושב, שלשום, מיד אחרי שנכנסת למשחק וכל הטקסים הפורמאליים נגמרו, אני יוזף ולילית קפצנו לבקר את סוניה. קצת מוזר, בכל זאת, שהיא לא נכחה בקבלה שלך, על אף ולמרות הכול.
"נכנסנו אליה, היה חשוך, האור היחיד היה של מערכת הסטריאו, ירוק חלש כזה של תאורת המסך. תצוגה של השיר שמתנגן. (דווקא בחירה טובה היא עשתה, הרבה אקורדים, מעט גיטרה.) לילית הדליקה את האור, וככה מצאנו אותה, עם הסרט האדום והראש הערוף."
הוא חוזר לרשום בעיפרון הפחם שלו על בלוק הציור הגדול.
...ומה עם משטרה? אני שואל.
"אנחנו לא מערבים אותם בסכסוכים פנימיים," עונה אלכס. "אתה באמת צריך שהמשטרה תגלה מי ומה אנחנו?"
סכסוך פנימי, אתה בטוח?
"כן," מישיר מבט אלי. "מה אתה חושב?"
משפיל עיניים אל בלוק הציור. אלכס הצליח לרשום בפירוט רב את תווי הפנים שלי, ולתפוס את המבט המופתע.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
