פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 4/2007
"…לאורך השנים," אמר, מגיר לקרבו את הוודקה "נדרשנו להסוות את עצמנו. קשה להרוג ערפד, אך לא בלתי אפשרי. די בעריפת הראש. רבים מאיתנו נמוגו עם המצאת הגיליוטינה - בשעתו סברנו שלהחזיק בעמדת אצולה היא דרך נחמדה לשרוד, שלטון הטרור חיסל סברה זו . אבל הגיליוטינה עשתה לנו שירות טוב, כל גזע צריך מדי פעם להתנסות בהיגיינה מעין זו. אולי זו אחת הסיבות שחברנו אליכם לאורך מירוצה של ההיסטוריה, אינני יודע, ניתן רק לשער,גם אתם תמיד הייתם מיעוט נרדף.
"עיקר ההסוואה שלנו נעשתה תוך ניצול פולחנים קיימים. שתינו דם עם הקניבלים, לבבות לוחמים אצטקים פעמו בידינו, לאחר שנעקרו בעודם בחיים, באירופה בעיקר אפינו מצות, אם אתה יודע למה אני מתכוון" הוא גיחך בשעשוע – מחווה נדירה כשלעצמה, סביר להניח שהאלכוהול נתן בו את אותותיו "הרי הקשר שלנו אליכם הוא החזק ביותר, כל פעם שבן ישראל משחית זרעו, הוא מעצים את כוחנו.
"כשאלוהים הזקן מת, או לכל הפחות הפולחנים האכזריים של הדתות הממוסדות גססו ונעלמו מעין (אף פעם לא אהבנו את הנצרות, למרות שהיא השכילה להתעלל פסיכולוגית במאמיניה יפה יפה) נאלצנו לנטוש את ההסוואה שהן העניקו לנו. הייתה תקופה של טלטלה, ואז התחלנו לנדוד בין עיסוקים כמו בנקי דם, הצלב האדום, ולאחרונה המשחק הזה, שסיפק לנו תירוצים רבים וטובים כל כך.
"ובקשר לטענות הילדותיות שלך, את מי אתה מנסה לשכנע? אתה מאמין במשחק הזה יותר מאשר המשחק מאמין בך. נסה למנות את החברים שלך שהם לא משלנו – די לך באצבע אחת. אתה יודע היטב איזו.
צא מכאן, לא למדת דבר."
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
