פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 3/2007
מחתים את הכרטיס, מנופף שלום לצביקה, שמנופף חזרה לשלום עם הכיפה המיוזעת. שעת צהריים, השמש מכה ללא רחמים, אבל לי כבר הסבירו שאין זה משנה, שככל שאתה חדש, אתה חסין יותר למגעה. עדיין, הצל יותר נוח, וכך גם הפרוזדורים התת קרקעיים שבקרביי רחוב אלנבי.
חבושת משקפי שמש,ברט,ומעיל רוח ארוך המכסה את כולה, לא ניתן היה לעבור על פניה כבדרך אגב. יום תל אביבי מהביל ומחניק, והיא שם, מכוסה כאישה איראנית. גם מבעד לעדשות השחורות של משקפיה, נצנצה התכלת. לילית,מה את עושה כאן, אני אומר. מופתע אינסטינקטיבית, את יודעת מה הם עשו לסוניה?
ואתה יודע? היא שואלת בפנים קפואות, מושכת בכתפיים. בוא אליי, אני יודעת את התשובה
אבל לא לשאלות האלה.
כשהן מאגרפות יד בתוך הדש שלך, ומושכות אותך אליהן להתנגש לנשיקה, הן יודעות להשכיח ממך הכול.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
