פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 11/2006
עבודה. עבודה היא תא משרדי קטן בן שלוש קירות גבס טרומיים בליבו של אולם גדול ושוקק חיים עבשים. ראיון הקבלה שלי היה לא יותר מהחלפת חמישה משפטים עם צביקה, הממונה מטעם השלטון המקומי על עבודת המכון. הוא סוקר במבט עצל את קורות החיים ושואל, יש לך ניסיון?
לא.
אתה יכול להתחייב לשנה מלאה בחצי משרה?
כן.
קח טופס התחייבות לשמירת סודיות מהמזכירות,תחתום עליו. התקבלת.
צביקה זה הוא בחור כרסתן, תפודי למראה, שפלומת שיער אפרפרה מעטרת את המרווח שבין צווארונו לפיקת הגרוגרת. את התפקיד המנהלתי הוא קיבל לפי מפתח מפלגתי כלשהו. בהתאם לעונת השנה, פרוס החגים וביקורים של נציגי הסניף המקומי, כיפת בד קטנה וצבעונית מהגרת מכיסו לקודקודו, לא לפני שהוא מנגב בה בסתר את המצח.
מהות התפקיד היא לענות לטלפונים בקול חסר חיים, ולבדוק כל מיני פרטים סטטיסטיים על הצג בהתאם לשאלות של המתקשר. המשמרות גמישות, כך שהמעבר לסגנון החיים החדש לא הצריך יותר משיחה נוספת עם צביקה, בה הוא הסכים להשתדל ולהקצות לי את המשמרת של שעות הלילה, כדי שאתפנה לטפל בהורי החולים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
