פוס משחק
והרציונל אומר: שובי לעפרך, לבל יכשלו בך בני אדם. |
| 11/2006
צבא. הכתף 'שק. הצבא שלי היה כוך עם מסוף של מחשב מיינפריים מזדקן אי שם בקרבי השלישות ברמת גן. את התפקיד ירשתי מנגד עטוי סוודר שפרש בשל הרעת תנאי פנסיה, ומתוך אינרציה הוחלט לאייש את התפקיד שלו בדם צעיר. החפיפה שלנו ארכה יום. המערכת שעליה אתה אחראי, הוא אמר, כל כך מיושנת שאף אחד לא יודע למה היא שם. תריץ בדיקה יומית אחת לשבוע, ואתה מכוסה. הוא טפח על ספר עבה ומאובק באנגלית בלתי קריאה, נתן לי אותו כדי שאלמד ונעלם מהכוך.
הכוך היה ממוקם בצורה אידיאלית בתוך אולם המחשב עצמו – חדר רחב ידיים עמוס בפיסות סיליקון ואלקטרוניקה ארכאיות שגובבו אחת על גבי השנייה לכדי אפראטוס החישוב הצה"לי. שפר עליי מזלי, שכן חובה לשמור על כל הרכיבים העדינים האלו בטמפרטורות נמוכות, הרחק מחלקיקי אבק העלולים לקלקל את המנגנונים הרגישים והמיושנים. כפועל יוצא מכך, מעטים הורשו לחדור לנבכי האולם אלא לצרכי תחזוקה שוטפת, ואילו אני קניתי שם את מעוני. מסיבות טכניות טהורות אי אפשר היה להפשיר את המסוף מולו עבדתי אל מחוץ לכפור של האולם. איש לא ידע על קיומי פרט לקצין זוטר אליו הייתי כפוף מנהלתית מסיבות היסטוריות. באופן זה שלוש שנות שירות חלפו בהקפאה עמוקה בין סלילים מגנטיים ושפורפרות משנות החמישים, בקריאה שוטפת של ספרות טכנית וללא פטפוטי סרק של בוקר יום ראשון.
לא היה עם מי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
