Linkin Park - Numb

I'm tired of being what you want me to be
Feeling so faithless lost under the surface
Don't know what you're expecting of me
Put under the pressure of walking in your shoes
(Caught in the undertow just caught in the undertow)
Every step that I take is another mistake to you
(Caught in the undertow just caught in the undertow)

I've become so numb I can't feel you there
Become so tired so much more aware
I'm becoming this all I want to do
Is be more like me and be less like you

Can't you see that you're smothering me
Holding too tightly afraid to lose control
Cause everything that you thought I would be
Has fallen apart right in front of you
(Caught in the undertow just caught in the undertow)
Every step that I take is another mistake to you
(Caught in the undertow just caught in the undertow)
And every second I waste is more than I can take

I've become so numb I can't feel you there
Become so tired so much more aware
I'm becoming this all I want to do
Is be more like me and be less like you

And I know
I may end up failing too
But I know
You were just like me with someone disappointed in you

I've become so numb I can't feel you there
Become so tired so much more aware
I'm becoming this all I want to do
Is be more like me and be less like you

I've become so numb I can't feel you there
I'm tired of being what you want me to be
I've become so numb I can't feel you there
I'm tired of being what you want me to be

מה הטעם? גם ככה אף אחד לא מבין...

טוב לי? רע לע? כנראה ששנייהם ביחד.
אני אפילו לא מבינה את עצמי יותר.
הכל נגמר ביניינו. ת'אמת כשחושבים על זה, לא היה בינניהו כלום.
יקח לי קצת זמן להתרגל למצב אבל לפחות סוף סוף הבהרנו את מערכת היחסים שלנו, אפילו שאת לא יודעת על זה. אני החלטתי. לפני שסיפרת לי עוד חשבתי שיש לנו סיכויי, קטן, אבל יש. עכשיו סוף סוף הבנתי את מה שהייתי צריכה להבין כבר לפני שנתיים.
אני יודעת שזה לא היה סתם קראש, באמת אהבתי אותך! אבל עכשיו זה כבר לא משנה.

נשבר כבר מלחזור הביתה ולשמוע את השאלה המעצבנת הזאת "איך היה בבצפר?"
איך את חושבת שיכול ליהיות? אהה נכון.. את אפילו לא יודעת עליי כלום. ואיך אני יכולה לספר לך אם כל דבר שאני אומרת\ עושה הוא לא מספיק טוב בישבילך.
איך זה יכול ליהיות שכשהיה לי חבר את גילית עליו רק חודשיים אחרי שנפרדנו? וגם ככה לא היית מגלה עם לחברה שלי לא היה פה כ"כ גדול.
אני לא מסוגלת לספר לך כלום, את אף פעם לא מבינה אותי, אז מה הטעם בלספר.

אמא, את תמיד שואלת אותי למה אני כ"כ לחוצה מהציונים שלי... בגללך. כי כשאני מקבלת את ה90 שלי במתמטיקה את תמיד שואלת "למה רק 90 ולא 95?"
אחר-כך כולם מתפלאים למה אני עושה סיפור כזה גדול מזה שקיבלתי 89 בפאקינג אנסין.

ואתה אבא? אחרי שלא דיברנו בצורה נורמאלית כבר איזה שנה וחצי, אתה בא ומתחיל איתי שיחת נפש על אהבה? טוב שנזכת.
"קטיה, תגידי את מאוהבת במישהו?"
אני מופתעת מהשאלה, "מאיפה הבאת את זה?!"
"את פשוט עצובה וחסרת מוטיבציה בזמן האחרון..."
בזמן האחרון? בשנתיים האחרונות. טוב שנזכרת...

יודעים משהו? שילך הכל קיבינימאט! ה-כ-ו-ל.

נמאס לי כבר לחשוב מה אמא שלי תגיד, מה החברות יחשבו... אני פשוט רוצה להיות אני, ולא איכפת לי מכלום.

לפעמים אני שואלת את עצמי, למה, אם הכל כ"כ חרא, אני לא יכולה פשוט ללכת ולסיים את הכול? יודעים למה? כי אני סתם פחדנית.

I’m afraid, I'm so afraid.
being raped, again and again, and again
I know I will die alone
but loved.

You live long enough to hear the sounds of guns,
Long enough to find yourself screaming every night,
Live long enough to see your friends betray you.

The Poet And The Pendulum\Nightwish

אתם מוזמנים לא להגיב אם לא בא לכם.
זה ממש לא איכפת לי.

כשאני אמות ירד הגשם וישטוף את גופתי,

ישתוף את כל הדם, את כל הסבל.

הגשם יירד ויטהר את נשמתי,

הוא ישתוף גם אתכם ויעלים את כל הסבל.

כשאמות, אקבר בארון שחור, עמוק באדמה.

בגדים שחורים וזר וורדים אדומים בידיי.

ובין כל האנשים תעמוד אותה הילדה האהובה,

הזאת שנתתי לה חיי.

רק כשאמות את תיזכרי כמה שאת אותי אוהבת,

כמה שהייתי לך חשובה.

ועכשיו אני חושבת,

למה לא להיזכר בזה כשאני עוד כאן? אך לזה אין לי תשובה.

אבל מה יקרה כשיעברו השנים?

האם את תזכרי?

האם ישארו כל אותם הזכרונות הישנים?

או שבכל זאת שתשכחי?

~*~קייט~*~