מדהים כמה שבנאדם יכול לפגוע בעצמו. עוד מילה קטנה שתוריד את הביטחון, עוד פעם לקום בבוקר, לגשת למראה ולומר לעצמך כל מה שאת חושבת, שוב הכאב הזה בגלל שאני לא מרוצה מעצמי.
ואמרתי שהשנה החדשה תתחיל ברגל ימין אבל היא כבר גרועה יותר מהקודמת, ואני לא רואה אותה משתפרת בהמשך. חבל.
והלב? פועם, פועם כמו מכונה, בלי רגשות יותר, רק ריקנות – אבל עדיף ככה. זה פחות כואב.
כבר לא מרגישה שייכת לשום מקום, אני צוחקת איתכם אבל זה לא זה. אני יכולה לבלות איתכם שעות, אבל זה לא מה שזה היה פעם. וזה זה לא שאני לא אוהבת אתכם יותר, אני מאוד אוהבת.
כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, באיזה מהפצעים לטפל קודם?
הכל נראה רחוק כ"כ, את העבר אני בקושי זוכרת ואת העתיד אני בכלל לא רואה. לאן אני ממשיכה מפה? לחזור אחורה אני לא יכולה, וחבל שלא, ולהתקדם זה קשה כ"כ.
~*~*~
גיליתי שאני אוהבת למתוח את הגבולות שלי.
מה שפעם פחדתי ממנו כבר בא על בסיס יום-יומי.
גם התמכרות לכאב לא חסר פה.
עוד חתך ברגל, איפה שאמא לא תראה. עוד מילה חרוטה על העור.
עוד צלקת, לכל אחת מהן יש סיפור משלה: זאת מאותו היום שרבנו, אלה כשהבטחת ולא קיימת, וההיא, יפה במיוחד, מהיום שזה נגמר.
מדהים כמה פתאטי זה נשמע.
~*~*~
הכרתי מישהי הכי מקסימה בעולם! קוראים לה מאיה.
אז רק רציתי לומר:
מאיה, אני אוהבת אותך!!!
~*~*~
שיר בשביל הנוסטלגיה המדהימה שאני חשה כרגע...
Can’t Take It Anymore\ by Kate
I can’t take it anymore
I live, but I don’t know what for
All I have is my fear
I’ll run away, I can’t stay here
I can’t take it anymore
I want to get out of my own door
To fly away forever
I won’t come back here, never!
I can’t take it anymore
It’s became worse than it was before
I want to escape from my pain
But deep inside I know that it will come back again
I can’t take it anymore
I live, but I don’t know what for
Still all I have is my pain and fear
I’ll run away forever, I can’t stay here
סתם חארטה שכתבתי בכיתה ז'...
~*~*~
יום טוב ושנה טובה (כמובן באיחור!).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
