דיי לך כבר, אני לא רוצה יכולה לראות אותך יותר.
כ"כ נמאס לי לחיות עם אנשים שלא יודעים עליי כלום, שלא מבינים אותי.
לא משנה כמה אני מנסה לדבר איתך, אתה לא מבין, אתה פשוט לא מסוגל להקשיב.
כבר מזמן ויתרתי על הקשר שלנו, למדתי לחיות עם מה שיש.
אני כ"כ רוצה לעזוב, לעוף הרחק מכאן, למקום שיהיה שלי, שאני אהיה בו לבד, רק לבד כנראה שאהיה מאושרת.
אתה מנסה, אני יודעת שאתה מנסה, אבל זה לא הולך.
חבל.
עדיף שתוותר.
זה יפסיק לכאוב לשניינו.
תוותר, אבא, בבקשה!

~*~*~

יש לי אבן בלב, היא לא עוזבת אותי כבר דיי הרבה זמן. עם כל יום ויום היא כבדה יותר ויותר, וקשה לי כבר לסחוב את זה איתי. היא הורגת אותי לאט לאט... אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אצליח להחזיק מעמד ככה. כואב, קשה, מטיש... אבל אני לא מצליחה לזרוק את זה החוצה.
אני מרגישה כל כך אשמה, בנוגע להכל. כל דבר שאני לוקחת לידיים שלי נשבר, כל בנאדם שמתקרב אליי נפגע. אני פשוט הורסת הכל.
אתם אומרים שאתם אוהבים אותי... אבל למה? למה אתם אוהבים אותי? את זה אני פשוט לא מצליחה להבין. אין מה לעשות, אני כלבה מספר 1 בארץ, אם לא בעולם. אז למה אתם עדיין אוהבים אותי? למה אני עוד חשובה לכם? למה?! מה עשיתי שזה מגיע לי?
יש לי את החברים הכי טובים שבנאדם יכול לבקש... כולכם תמיד תומכים בי כשאני צריכה אתכם. פשוט אין מספיק מילים בעולם כדי להודות לכם על הכול. אתם תמיד שם בשבילי, לא משנה מה אני אבקש, לא משנה שום דבר אתם תמיד איתי.

תודה!!!!