טוב לי? רע לע? כנראה ששנייהם ביחד.
אני אפילו לא מבינה את עצמי יותר.
הכל נגמר ביניינו. ת'אמת כשחושבים על זה, לא היה בינניהו כלום.
יקח לי קצת זמן להתרגל למצב אבל לפחות סוף סוף הבהרנו את מערכת היחסים שלנו, אפילו שאת לא יודעת על זה. אני החלטתי. לפני שסיפרת לי עוד חשבתי שיש לנו סיכויי, קטן, אבל יש. עכשיו סוף סוף הבנתי את מה שהייתי צריכה להבין כבר לפני שנתיים.
אני יודעת שזה לא היה סתם קראש, באמת אהבתי אותך! אבל עכשיו זה כבר לא משנה.

נשבר כבר מלחזור הביתה ולשמוע את השאלה המעצבנת הזאת "איך היה בבצפר?"
איך את חושבת שיכול ליהיות? אהה נכון.. את אפילו לא יודעת עליי כלום. ואיך אני יכולה לספר לך אם כל דבר שאני אומרת\ עושה הוא לא מספיק טוב בישבילך.
איך זה יכול ליהיות שכשהיה לי חבר את גילית עליו רק חודשיים אחרי שנפרדנו? וגם ככה לא היית מגלה עם לחברה שלי לא היה פה כ"כ גדול.
אני לא מסוגלת לספר לך כלום, את אף פעם לא מבינה אותי, אז מה הטעם בלספר.

אמא, את תמיד שואלת אותי למה אני כ"כ לחוצה מהציונים שלי... בגללך. כי כשאני מקבלת את ה90 שלי במתמטיקה את תמיד שואלת "למה רק 90 ולא 95?"
אחר-כך כולם מתפלאים למה אני עושה סיפור כזה גדול מזה שקיבלתי 89 בפאקינג אנסין.

ואתה אבא? אחרי שלא דיברנו בצורה נורמאלית כבר איזה שנה וחצי, אתה בא ומתחיל איתי שיחת נפש על אהבה? טוב שנזכת.
"קטיה, תגידי את מאוהבת במישהו?"
אני מופתעת מהשאלה, "מאיפה הבאת את זה?!"
"את פשוט עצובה וחסרת מוטיבציה בזמן האחרון..."
בזמן האחרון? בשנתיים האחרונות. טוב שנזכרת...

יודעים משהו? שילך הכל קיבינימאט! ה-כ-ו-ל.

נמאס לי כבר לחשוב מה אמא שלי תגיד, מה החברות יחשבו... אני פשוט רוצה להיות אני, ולא איכפת לי מכלום.

לפעמים אני שואלת את עצמי, למה, אם הכל כ"כ חרא, אני לא יכולה פשוט ללכת ולסיים את הכול? יודעים למה? כי אני סתם פחדנית.

I’m afraid, I'm so afraid.
being raped, again and again, and again
I know I will die alone
but loved.

You live long enough to hear the sounds of guns,
Long enough to find yourself screaming every night,
Live long enough to see your friends betray you.

The Poet And The Pendulum\Nightwish

אתם מוזמנים לא להגיב אם לא בא לכם.
זה ממש לא איכפת לי.