כשאני אמות ירד הגשם וישטוף את גופתי,

ישתוף את כל הדם, את כל הסבל.

הגשם יירד ויטהר את נשמתי,

הוא ישתוף גם אתכם ויעלים את כל הסבל.

כשאמות, אקבר בארון שחור, עמוק באדמה.

בגדים שחורים וזר וורדים אדומים בידיי.

ובין כל האנשים תעמוד אותה הילדה האהובה,

הזאת שנתתי לה חיי.

רק כשאמות את תיזכרי כמה שאת אותי אוהבת,

כמה שהייתי לך חשובה.

ועכשיו אני חושבת,

למה לא להיזכר בזה כשאני עוד כאן? אך לזה אין לי תשובה.

אבל מה יקרה כשיעברו השנים?

האם את תזכרי?

האם ישארו כל אותם הזכרונות הישנים?

או שבכל זאת שתשכחי?

~*~קייט~*~