המוזרה שאומרת למוכרת שהיא לא צריכה שקית, הביאה משומשת מהבית.

המוזרה שלא קונה אף פעם תחבושות או טמפונים (אבל בדרך כלל אחרות לא רוצות לדעת מה היא עושה במקום)

המוזרה שכל שישי יושבת במרפסת עם שתי גיגיות ונוזל כביסה אקולוגי, מרגישה את השבת נכנסת עם הריח הנקי של מרכך הכביסה.

המוזרה שלא צריכה לצרוך, לא צריכה תרבות צריכה

המוזרה ששוטפת כלים בנוזל אקולוגי וחולמת על היום שהיא תוכל לשמור את המים כדיי להשקות גינה בה היא תגדל את האוכל שלה

המוזרה שבמסיבות לא תיקח כוס פלסטיק חדשה, אלה תשתמש באחת שיושבת מיותמת על השולחן (היגיינה אתם שואלים? אני כל כך הרבה זמן לא שומרת על היגיינה שהגוף שלי כבר מחוסן. חוץ מזה, אני מכורה לשום :)

המוזרה שלא מסוגלת לראות מים זורמים סתם

המוזרה שגרה חודשיים באוהל בחווה אקולוגית

המוזרה שלא תתן מהכסף שלה לתעשיית החלב, הבשר או הביצים

המוזרה שדאגה שיהיה בבית של אמא שלה קומפוסט

המוזרה שמבחינה בין "ניקיון" ל- "זיהום כימי"

המוזרה שלא חושבת שהיא תציל את כדור הארץ על ידי כך שהיא תמחזר מידי פעם בקבוקי פלסטיק

שלא חושבת בכלל שהיא תציל את כדור הארץ, אבל לא מוכנה להיות חלק מההרס שלו.

אקולוגיה זאת דרך חיים בה בחרתי. זה לא חיים של סגפנות, אני לא רואה בזה קטע של קדושה מעונה שמונעת מעצמה לטובת העולם.

אני פשוט לא רואה דרך אחרת לחיות.

אני מאושרת יותר כשאני מבינה שאני לא צריכה, טוב לי כשאני מרגישה שאני לא פוגעת באדמה, כשאני לא מכסה את עצמי ואת ביתי בכימיקלים, אני מרגישה שלמה יותר, פחות מנוכרת מהסביבה שלי

טעמי אנוכיות בלבד :)

עוד נושא שאני רוצה לעלות הוא הקושי לחיות במודעות כשכולם סביבך לא.

בהתחלה היה לי הכי קשה. איך מתייחסים אל האנשים סביבך כשהם עושים דברים שניראים לך כל כך לא נכונים?

למדתי לא להרצות יותר מידי, לא לשפוט. אני חייה בדרך שטובה לי. אני אעשה את הדברים כמו שניראה לי נכון. סביר להניח שסתם יסתכלו עליי מוזר. אם ישאלו אותי אני אספר, אני אפנה למקורות מידע טובים בנושא, אבל אני לא אתייחס אל אנשים באופן מתנשא. אזכור כמה אני אוהבת אותם, האידיולוגיה שלי היא אהבה- כלפיי כדור הארץ, כלפיי האנשים, כלפיי בעלי החיים

אני לא יכולה לשנוא אנשים על שהם חושבים שונה או על שהם לא מודעים להרס שהם גורמים.