Crayon Breaker's

שלום לכל מי שעבר פה.

מלחמת העולם השנייה.

1939-1945. שיא האנטישמיות בעולם. יודעים מה, שיא הגזענות בעולם! זוועות. מוות. הרבה מוות. יותר מדי מוות.

לא צריכה להיות. לעולם לא עוד.

כל זה ועוד...

חוץ מהמשפטים האלה, עלתה לי שאלה במוחי.

תארו לעצמכם גבר.

גבר בן, נגיד 30 בגרמניה ששירת בצבא הנאצי יוצא לעבוד.

לעבוד במה?! לעבוד בלהרוג אנשים שלא עשו משהו רע לו. או לאנושות כולה.

להתעלל בהם.

לראות אותם סובלים מול שתי העיניים שלו.

מנשק את אשתו כל יום לפני שהוא יוצא ל"עבודה".

וגם את הבן שלו, אשר רואה את אבא שלו כמודל לחיקוי.

איך?

איך לא מפריע להם שהוא עושה את זה לאנשים?

איך לא מפריע לו להשחית את האנושות במעשים הללו?

איך לא מפריע לו שהבן שלו, רוצה להיות כמוהו; רוצח?

אם הייתי הוא, הייתי מתאבד...

עכשיו שמישהו יענה לי, ברצינות.

למה עדיין אין שלום?!

לא הבנתם שמלחמות זה דבר שלא צריך להיות?!

בעצם, למה יש מלחמות? למה?

שלום לפעמים נראה כמו דבר יחסית קל.

פשוט להניח את הנשק, ולחיות ביחד. בלי פחד. בלי רוע. בלי שנאה.

זהו.

פה אני נאלץ להאשים את הפוליטיקה...

Crayon Breaker

"לעולם לא עוד" ~ הקיר הנודע מאושוויץ