| 3/2010
כת החופש.
בכפר כלשהו (נקרא לו בנתיים כפר כמב"ש - כפר מסויים בלי שם)
היו חיים מאוד שלבים שקטים ונעימים בקהילה שגרה שם... אף אחד לא הפריע לאף אחד
ואם היה נוצר ויקוח כלשהו היו ישר פונים לזקן הכפר, מי שהיה גם אחראי הפולחן שם.
ככה נוהלו החיים השקטים. אף אחד לא חלק על דבר, ובטח לא על דברו של זקן הכפר.
הוא הרי יודע הכל ומשום שהוא זקן אין לחלוק עליו.
יום בהיר אחד, הגיעו אב ובנו אל זקן הכפר כשהם מסרבים לדבר אחד עם השני.
זאל אותם זקן הכפר על שום מה הויכוח, והם סיפרו לו את מה שקרה.
מספר לו האב: הבן שלי, אני כבר לא יודע מה לעשות איתו. הוא לא מוכן לבוא לטקסי הפולחן.
הוא לא נוהג כפי שמאז ומתמיד היה נהוג בכפר והוא מנסה ללכת אך ורק בדרכו.
(הזקן מזעיף פנים ומסתכל אל כיוון הילד. הילד שלנוכח המראה המזעזע של הקמטים
והפצעים על פני הזקן והזעפת הפנים שהזכירה לו מאוד אחוריים של דוב נבהל ומיד החל להסביר עצמו)
תשמע, אדוני. אין אני בא לטקסים משום שאיני מאמין באלים אליהם אתם זובחים, ומבחירתי איני רוצה להשתתף במשהו שאינני מאמין בו.
ואת המנהגים הנהוגים בכפר איני פוסל אך חלקם פשוט לא מתאימים לי. כל שאני מנסה זה לחיות בדרכי ולהשאר עם בני הכפר. איני רוצה לעזוב,
רק שתקבלו את השונה מעט.
ומי נותן לך את הזכות לשנות!? צעק הזקן.
אלפי שנים אנו חיים אותו הדבר, ואין ולו אחד שחורג, מי אתה שתשנה את המנהגים?! הילדים עוד עלולים להקשיב לך!
ומה רע בזה? אולי גם הם ימצאו את דרכם לחיים מאושרים פה בכפר!
מנובל! צעק הזקן והשתעל.
מדעו אתה מחשיב אותי למנובל, אין אני כופה עליך את דרכי רק מנסה לשנות קצת את הנהוג בדרכי.
זרקו אותו לכלוב ואת הכלוב מקמו ברכז הכפר, ככה אולי יבינו הילדים מהי מסורת ומה נהוג לעשות.
הזקן הסתובב והשאיר את הילד ובנו מאחור.
האב הסתכל במבט מאוכז אל בנו והלך כאילו לא הכירו לעולם.
והבן. הבן ברח מהכפר ייחד עם שני חבריו והם הכימו כת משלהם, ובה הם חופשיים ובעלי עצמאות.
ושם אין מנהיג או זקן הכפר, כי כל אחד עושה טעויות ותמיד ניתן ללמוד משהו חדש.
גם כשאתה זקן הכפר.
You don't have to be old to be wise - judas priest
השיר ביוטיוב.
http://www.youtube.com/watch?v=QDRMHS0ZWGg&feature=related
I've had enough of being programmed
And told what I ought to do
Let's get one thing straight
I'll choose my fate
And it's got nothing to do with you
The years are flying by and it's time I got high
Took a sample of the good things in life
This is a chance
I'm gonna take
Gonna kick out trouble and strife
I grow sick and tired of the same old lies
Might look a little young
So what's wrong
You don't have to be old to be wise
No I don't care that the people stare
Accuse me of going mad
Just get a long hard look into the mirror
Then, tell me now who's been had
The way things are going I won't get to show 'em
Go single all the time's up to me
So it's off with the ties
No compromise
Wanna taste what it's like to be free
I grow sick and tired of the same old lies
Might look a little young
So what's wrong
You don't have to be old to be wise
I grow sick and tired of the same old lies
Might look a little young
So what's wrong
You don't have to be old to be wise
Alright, I'm gonna gather my things
Go through the door
Live and let live from now on
At last a free hand, no longer pre-planned
I got a will of my own
I go as I please
Fend for myself
Pull all the stops, throw the dice
Out on my own, gonna go it alone
When I need it
Then I'll ask for advice
You don't have to be old to be wise
You don't have to be old to be wise
You don't have to be old to be wise
You don't have to be old to be wise
You don't have to be old to be wise
You don't have to be old to be wise
You don't have to be old to be wise
מתנה קטנה שעשיתי לידידה.
| |
מות ההומאניזם
האם הרגשתם פעם שחייכם תוכננו מראש על ידי מישהו אחר?
האם הרגשתם פעם שאתם עושים משהו שאתם לא רוצים?
האם הרגשתם פעם שאתם חיים כפי שמצפים מכם לחיות ולא כפי שאתם באמת רוצים?
האם הרגשתם פעם שלא באמת שומעים אתכם?
האם הרגשתם פעם ששופטים אתכם רק עלפי המראה החיצוני?
האם הרגשתם פעם שאתם קורבן לסטיגמות וסטריאוטיפים?
האם הרגשתם פעם שלא באמת רואים מי אתם?
כמה הם האנשים שעושים משהו משום שהם באמת אוהבים לעשות אותו?
לאן נעלם הרגש?
לאן נעלמו ההומניזם והתמימות ששררו בתוכנו?
זו העבודת גמר שלי באומנות..
הטקסט שמתחתיה זה הנייר עמדה.
מקווה שאהבתם
לילה טוב :D
| |
זיכרון ילדות.
נשאבת שוב אל תוך עולמה היא מאבדת כל תחושה, לא מרגישה דבר מסביב, זה הכל בראשה.
לא מתרגשת ולא מחייכת, לא בוכה ולא עצובה, היא נכנסה שוב לעולם שלה.
בין הצללים הפיות והשדים היא הולכת בבטחון ומסביבה הילה בהירה.
במקום אותו היא מכירה כה טוב עדיין כל לשד אדמה מצליח לחדור לתוכה.
עם חצי חיוך של שלווה וסיפוק היא צועדת בשביל המפותל, מביטה לכל עבר וממשיכה ללכת.
היא יודעת שפה איש לא יטרידה ופה דבר לא יפגע בה.
כל אשר אי פעם רצתה, ולו רק את השלווה היא תמצא פה בתוך העולם שלה.
ואם חשקה בכך גם את החברה היא היתה מוצאת פה.
כי כל עולמה הוא אלא פרי דמיונה... מוחשי ואמיתי להחריד אך רק בשבילה.
ובחוץ כשעולמה סוער היא יושבת שקטה ולא מראה שום תגובה.
רוזלין לא צריכה עוד שום דבר, היא מצאה את עצמה, והיא הכי טובה בשבילה.
פה אין היא צריכה לחפש את היחס מהחברה או איזשהי דמות שתהיה לצדה, אם רק תרצה
מיד יופיעו כולם, אך רוזלין בנתיים מעדיפה להיות רק עם עצמה.
גם כשתגדל ואותו עולם כבר לא יהיה מוחשי בראשה הוא תמיד ישאר חקוק בזכרונה.
בדיוק איפה שג'וליאן עצר כשנשם את נשמתו האחרונה, מצאה רוזלין את הדרך שגם מאוחר יותר תוביל אותה.
אך כל זאת היה וישאר זיכרון ילדות, כי אם תרצה זאת או לא רוזלין כבר לא ילדה.
לילה טוב.
| |
עולמו של ג'וליאן (המשך ל"עולמה של רוזלין"...)
... סיפור המשך ל"עולמה של רוזלין" (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=354994&blogcode=11644065)
"לא... היא עדיין לא מדברת, היא לא רוצה דבר, אבל מאז שזה קרה היא כל הזמן מחייכת... איש לא יודע למה,
אך היא מתהלכת על הכריות הלבנות שבחדרה בעליזות ואושר כפי שלא ראו מאז שמצאה את ה"עולם" שלה."
"אבל כיצד זה הגיוני? הוא הרי היה חברה היחיד, היחיד אי פעם! רק איתו היא הסכימה לדבר..."
"תבינו, בתכם היא ילדה מיוחדת, וג'וליאן.... הוא היה כמוהה, מעולם לא היה לנו דבר כזה במוסד.
מעולם לא ראינו קשר כה אדוק בין שני ילדים, בסופו של דבר כל אחד מנסה למצוא פה את הפינה השקטה שלו...
בדיוק כפי שרוזלין נהגה בהתחלה."
"א.. אב... אבל ג'וליאן מת לפני יומיים, היא דיברה איתו יותר משדיברה איתנו, ההורים שלה במשך כל חייה..
מדוע היא כל כך מאושרת ושמחה?"
"אני לא לגמרי יודעת אבל בכל פעם שנכנסים לחדרה היא מחייכת וממשיכה להסתובב העליזות בחדר...
ג'וליאן היה כמוהה, רק שהוא עוד לא מצא את עולמו... עכשיו רוזלין כל הזמן ממלמלת משהו על כך שהוא סוף סוף מצא את עולמו."
"רגע, ג'וליאן לא התאבד?!"
"כנראה... איש לא יודע,,, הוא נמצא ללא רוח חיים בחדרו. כשהצוות מצא אותו הוא היה שרוי על המיטה עם חיוך רחב כפי שמעולם
לא ראו אצלו והנתיחה שלאחר המוות לא הצביעה על שום גורם אפשרי למוות. איך שהוא לא מת, הוא כנראה לא סבל..."
"אז למה רוז ממלמלת משהו על כך שהוא מצא דבר מה?!"
"כי הדבר היחיד שהוא הותיר מאחוריו היה פתק קטן שבו היה כתוב "מצאתי" באותיות מפוזרות ומשורבתות, והפתק הונך ליד התמונה
של רוזה שנמצאת על השידה הקטנה שלו שליד המיטה, ולכן הנחנו שהפתק מיועד אלייה.."
"מה!? כיצד אתם לא מתביישים?! לחשוף את בתנו הקטנה לסיפור כה טרגי?!
איך נתתם לה לשהות לצד חולה נפש דכאוני כמוהו!? היא עוד עלולה לקבל רעיונות ממנו!"
"גברתי, ג'וליאן היה האדם היחיד שרוזלין אי פעם דיברה איתו כאן, מה ציפית שנעשה?"
"את מה שנכון והגיוני!"
אך מבלי לשים לב או לנסות להבין, רוז לעולם לא נפרדה מג'וליאן, היא בסך הכל מצאה את הדרך שלה לתקשר איתו.
עכשיו, כשהוא בעולמו, והיא בעולמה, בכלל מבלי לשים לב למציאות, ללא גבולות וללא חוקים או נורמות
רוז הקטנה וג'וליאן נשארו החברים הכי טובים... כי איש מלבדם לא באמת ניסה לשים לב, מה יותר אנושי מזה?
פחות טוב מהראשון אבל נחמד...
לילה טוב :)
| |
בסך הכל דובי בחיים של ילדה.
...אני אוהב אז זה כשהיא ישנה, יש לה מין פרצוף תמים כזה, מלא שלווה.
גורם לי להזכר איך פע היו נראים הדברים, כשלא הייתי סתם עוד דבר חמוד שמשלים את ה"סטייל" שלה.
כשעוד קיבלתי יחס והיו לנו שיחות נפש, כלו שאתה לא רוצה שיגמרו לעולם. גם אם בעצם רק שתקתי והיא דיברה.
זה היה בסדר.... כי היא דיברה.
עכשיו הפרצוף התמים הזה עם החצי חיוך המבוייש שלה, והשיער הפרוע... היא כל כך יפה.
אני כבר לא זוכר מתי זה קרה אבל היא השתנתה. היא הייתה תמימה וחמודה, לא היה אכפת לה איך רואים אותה..
היא רק רצתה להיות מאושרת, וכשהיא הייתה מאושרת גם אני הייתי מאושר, רק בגלל שראיתי אותה מאושרת.
היום כשכל מה שחשוב לה זה האיך רואים אותה, איך היא נראית, וכיצד הכי טוב להיראות החוצה, כבר לא אכפת
לה מדברים שפעם כן, מעצמה, ובטח לא ממני.
אבל כנראה זה אצל כולם ככה, אז אין לי מה לדאוג... כנראה אני את תקופתי בחייה סיימתי, דווקא חבל היה לי כיף.
ועכשיו כשאני מסתכל עליה, כל יום יותר קשה לי להזכר במי שהיא הייתה פעם.
אבל דווקא עכשיו כשהיא ישנה אני יכול לראות שוב את האושר והתמימות שבחצי החיוך שלה.
ושוב אני נזכר כמה אהבה אותי, כי הייתי הדובי שלה.
עכשיו על שפת המיטה המבלוגנת, עטוף בכל הזכרונות המרהיבים, האהבה הנשכחת מעבירה את הימים.
כי ככה זה כשאתה בסך הכל דובי בחיים של ילדה.
ושוב למי שמעוניין,
כדי לשמור על קשר קצת יותר קרוב
facbook:
http://www.facebook.com/?ref=home#!/profile.php?ref=profile&id=1415440415
MSN:
pantalimon_y@hotmail.com
לילה טוב :)
| |
התלבטות של חלום.
"מזמן לא היית פה..."
"אני מצטער, הייתי לחוץ."
"הייתי אומרת שהתגעגעתי אבל יש לי תחושה שאתה יודע... אני חושבת שאפילו אתה התגעגת."
"כן... חשבתי עלייך, על כאן על הכל..."
"אבל מה קרה שחזרת? זה משהו נורא באמת?"
"לא... אני אפילו לא בטוח שזה זה."
"אני רואה... אבל אני חושבת שכבר עסקנו בנושא בעבר, כבר רצית לראות את זה, גם בדיוק איתה.
מה קרה? פעם אחת לא הספיקה?!"
"כנראה שלא. אני לא יודע מה קרה, אבל הפעם זה אמיתי... אם תוכלי להראות לי, אפילו ל5 דקות כמה אושר יוכל לחכות
רק לדקה להרגיש אותה לידי, רק לדקה לחוש אותה כאילו היא באמת שם."
"אבל אתה יודע.... לכל דבר יש מחיר"
"לא. יש דברים שגורמים למחיר להראות חסר משמעות"
"אז המצב באמת קשה..."
"אני לא יודע... אני רק רוצה הצצה קטנה, אני לא צריך עלילה ולא צריך סיפור להזכר בו. אני רק רוצה להיות לידה להסתכל לה בעיניים
ולהרגיש שזה אמיתי."
"אבל אתה יודע מה יקרה ברגע שתעצום עיניים..."
"כן,,, הכל מתחיל ונגמר בהבזק העין."
"ואתה בטוח שאתה עדיין רוצה?
"...ודבר לא ישכנע אותי אחרת"
"אם כך זה חלום שלך... מי אני שאאמוד בדרכך?!"
כשהתעוררתי הכל נעלם כלא היה מעולם... אבל הזכירון נשאר.
בין ידיי לופטת בזרועותיי בעדינות,ברגע שבו רק שנינו קיימים אני בחיים אשכח אותה...
אבל עכשיו כשאני שוב מולה כיצד אעזור כוחות לדבר עם מי שרק לפני כמה רגעים
הייתה איתי כמו בחלום, כחלק מחלום?
לילה טוב :)
| |
משיחותי עם אלוהים (חלק ב')
החלטתי שלא לכתוב את חלק א' כי הוא אלים ברוטאלי ולא לגילכם.
אז הנה לכם מבלי תקדים נוסף חלק משיחותי עם אלוהים (חלק ב' :))
ומשום שאלוהים זה שם יחסית ארוך ואני עלול להתבלבל בעודי כותב אותו בקטע הקרוב לא מעט פעמים
נקצר לו את השם באופן שרירותי (כי אני יכול!) ל"מר' פיכסה יקר" או בראשי תיבות מרפ"י.
מרפ"י היקר, את השיחה הבלתי נמנעת הזאת אנו צריכים לקיים כבר זמן מה...
דבר ראשון, אם אתה שומע אותי יש להניח שאתה קיים ולכן במכתב זה אצא מנקודת הנחה שאתה "בנמצא" ולא ב"היעדר".
ואם אתה באמת מי שאומרים שאתה (בורא עולם) אז סחתין על שוודיה D: יופי של עבודה, לא יכלתי לעשות את זה יותר טוב,
מצד שני הצרפתים הייתה טיפה נפילה...
אני לא כועס או משהו כזה, אתה יודע אם אני הייתי בורא עולם ומשעבד את כל היצורים החיים גם אני הייתי טועה פה ושם.
אבל לא זאת הבעיה שלי, תראה כבר כמה פעמים ניסיתי לבוא בתלונות כנגד כמה מ-מה שנקרא "שפוטים שלך"
(כן הפינגווינים עם ה11 ילדים והמקרר המלא ב"קריסטל". ושמע, רק מזה שהם מוכנים לגעת בחרא הזה אומר שהם מאמינים במשהו!!)
אבל בכל פעם שאני מתלונן על מה שהם עושים או כופים עליי לעשות הם אומרים לי שאתה אמרת להם לעשות את זה...
אז הלכתי ובדקתי, ובלשון המעטה אני אגיד שיש להם הרבה דמיון, אבל קודם כל יש לי כמה שאלות ספציפיות.
תגיד זה נכון שלאשה אסור לשבת לידי באוטובוס רק בגלל שאני בן?! או לא דתי!? בשביל זה להקים חצי אוטובוס ולתכנן את זה ככה
שאתה תוכל לישון בלב שקט ולדעת שאף אחד מה"שפוטים שלך"לא יושב ליד בן בליעל שכמותי?!
נראה לי קצת קטנוני, שלא נדבר על מתנשא...
שלא לדבר על איך שהשכונות של השפוטים נראות, רק תסתכל על מאה שערים... אחרי זה אומרים לי שאני ברוטאלי
ולא מתחשב.. בחיים לא ראיתי דבר כזה, איפה הג'נטלמנים, מי יורק לבחורה בפנים בגלל שהיא מנסה להראות טיפה יפה?!
(לאו דווקא מתפשטת, למרות שגם אז יש דרכים יותר נעימות להעיר לה על זה)
ושאלה נוספת, אם הצלחת להסביר כל כך יפה ל"שפוטים שלך" מה מותר ומה אסור, מה כשר ומה לא, מה נהוג וכיצד עדיף שלא לנהוג,
איך זה שלא הצלחת להסביר שלזרוק אבן על בחורה עם מכנס טיפה קצר מדי זה לא בדיוק "ואהבת לרעך כמוך"
אבל למה ציפיתי, הם רק עשו מה שהם רגילים, גם אתה לא בדיוק הייתה נחמד לאשתו של לוט (נציב מלח!? טוב לפחות אתה מקורי)
או לעוד כמה נביאים טועים שמתו בצער בגלל שעשו טעות קטנה.
הייתי מציע לך לתקן את זה.
ולסיום מרפ"י אני מקווה לתשובה על המכתב, בתור יישיות בינלאומית אני מקווה שאין לך בעיה עם העברית למרות הסלנג,
ואם משהו לא ברור רק תשאל, אני אשמח לענות.
בתודה מראש, בלונדי.
נ.ב.
אני מקווה שאהבת את הדימוי :)
ד"ש לבן שלך..
ולילה טוב.
| |
עוף גוזל.
תמיד זה בא לי בקלות, אני לא צריך לחשוב הרבה, הכל זורם החוצה..
רוזלין, האורז, ואפילו את הסיפור על הביישנית, כולם היו לי בראש ומבלי לחשוב עברו לנייר.
(טוב למחשב, אבל נייר נשמע יותר טוב)
הסיפור הזה קשה, כיצד אני יכול למתוח ביקורת כזו על מי שחשבתי שלימד אותי הכל?!
אבל בעצם הוא לא לימד אותי דבר, הוא נתן לי כלים, הוא בחיים לא חשב שמעט מוטיבציה
וכמה כלים יובילו לזה.
הוא אף פעם לא חשב שאתעלה על עצמי.
"עוף גוזל, חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך" רק אל תטוס רחוק, ואל תיקח סיכונים שאינך יכול להתמודד איתם
וכמובן שאל תנסה להתלהב בשביל החברים. תלמד טוב לטוס, אולי ככה תוכל למצוא עבודה עם הרבה הכנסה.
תטוס ישר, אל תסתכל אחורה, אבל אל תשכח לחשוב כל הזמן קדימה. אל תמריא גבוהה, תשאר היכן שאתה יציב.
אל תנסה למצוא דרך חדשה, תמצא דרך יעילה. רק ככה תוכל למצות את הטיסה ולהיות מאושר.
היום אני כבר לא גוזל, אני עוף, אני עוף גדול וחזק.
אני גר בפנטהאוס קצת מעל לעננים. יש לי אישה וילדים. אני גאה בהם, הם טסים כמו שלימדתי אותם.
אני עובד בראש חברה גדולה, יש לי משרד גדול משלי עם קירות לבנים וציור של פיקאסו.
תמיד מחמיאים לי על זה.
אבא עכשיו אני מאושר נכון?
 
לילה טוב:)
פעם הבאה יהיה יותר הומור.
מבטיח.
| |
"מאמ!!!!!"
"מה???"
"האורז טעים!!"
האורז לא טעים... הוא לא מגעיל או נוראי או שיצא אחרת מבדרך כלל, הוא פשוט לא טעים.
אבל זה לא קשור לאורז, או לאמא. האורז לא טעים, והקולה כבר חסרת טעם. במחשב אין שומדבר לעשות...
אבל שום דבר לא השתנה, זה בדיוק כמו אתמול רק לא טעים...
... אני כבר חוזר אני צריך לשירותים...
בכל מקרה, אוף, אני שונא שלא טעים לי. אבל גם אם היה מולי עכשיו משהו טעים זה לא היה טעים.
אני אנסה לנגן, זה יגרום לי להפסיק לחשוב על זה...
האקורד לא מתאים... מה, אני לא אצליך לפתור את ההרמוניה הזאת. אבל איזה סיום אני רוצה?!
ההרמוניה הזאת לא טעימה! גם האורז לא!
אוף! בגללה האורז שלי לא טעים!
אם לא הייתי רואה אותה היום האורז כן היה טעים, אבל הוא לא.
מה היא רצתה בכל מקרה?!
מה אני רוצה ממנה!?
ולמה האורז הזה כבר בכלל לא טעים?!
לילה טוב.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
