נשאבת שוב אל תוך עולמה היא מאבדת כל תחושה, לא מרגישה דבר מסביב, זה הכל בראשה.
לא מתרגשת ולא מחייכת, לא בוכה ולא עצובה, היא נכנסה שוב לעולם שלה.
בין הצללים הפיות והשדים היא הולכת בבטחון ומסביבה הילה בהירה.
במקום אותו היא מכירה כה טוב עדיין כל לשד אדמה מצליח לחדור לתוכה.
עם חצי חיוך של שלווה וסיפוק היא צועדת בשביל המפותל, מביטה לכל עבר וממשיכה ללכת.
היא יודעת שפה איש לא יטרידה ופה דבר לא יפגע בה.
כל אשר אי פעם רצתה, ולו רק את השלווה היא תמצא פה בתוך העולם שלה.
ואם חשקה בכך גם את החברה היא היתה מוצאת פה.
כי כל עולמה הוא אלא פרי דמיונה... מוחשי ואמיתי להחריד אך רק בשבילה.
ובחוץ כשעולמה סוער היא יושבת שקטה ולא מראה שום תגובה.
רוזלין לא צריכה עוד שום דבר, היא מצאה את עצמה, והיא הכי טובה בשבילה.
פה אין היא צריכה לחפש את היחס מהחברה או איזשהי דמות שתהיה לצדה, אם רק תרצה
מיד יופיעו כולם, אך רוזלין בנתיים מעדיפה להיות רק עם עצמה.
גם כשתגדל ואותו עולם כבר לא יהיה מוחשי בראשה הוא תמיד ישאר חקוק בזכרונה.
בדיוק איפה שג'וליאן עצר כשנשם את נשמתו האחרונה, מצאה רוזלין את הדרך שגם מאוחר יותר תוביל אותה.
אך כל זאת היה וישאר זיכרון ילדות, כי אם תרצה זאת או לא רוזלין כבר לא ילדה.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
