... סיפור המשך ל"עולמה של רוזלין" (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=354994&blogcode=11644065)
"לא... היא עדיין לא מדברת, היא לא רוצה דבר, אבל מאז שזה קרה היא כל הזמן מחייכת... איש לא יודע למה,
אך היא מתהלכת על הכריות הלבנות שבחדרה בעליזות ואושר כפי שלא ראו מאז שמצאה את ה"עולם" שלה."
"אבל כיצד זה הגיוני? הוא הרי היה חברה היחיד, היחיד אי פעם! רק איתו היא הסכימה לדבר..."
"תבינו, בתכם היא ילדה מיוחדת, וג'וליאן.... הוא היה כמוהה, מעולם לא היה לנו דבר כזה במוסד.
מעולם לא ראינו קשר כה אדוק בין שני ילדים, בסופו של דבר כל אחד מנסה למצוא פה את הפינה השקטה שלו...
בדיוק כפי שרוזלין נהגה בהתחלה."
"א.. אב... אבל ג'וליאן מת לפני יומיים, היא דיברה איתו יותר משדיברה איתנו, ההורים שלה במשך כל חייה..
מדוע היא כל כך מאושרת ושמחה?"
"אני לא לגמרי יודעת אבל בכל פעם שנכנסים לחדרה היא מחייכת וממשיכה להסתובב העליזות בחדר...
ג'וליאן היה כמוהה, רק שהוא עוד לא מצא את עולמו... עכשיו רוזלין כל הזמן ממלמלת משהו על כך שהוא סוף סוף מצא את עולמו."
"רגע, ג'וליאן לא התאבד?!"
"כנראה... איש לא יודע,,, הוא נמצא ללא רוח חיים בחדרו. כשהצוות מצא אותו הוא היה שרוי על המיטה עם חיוך רחב כפי שמעולם
לא ראו אצלו והנתיחה שלאחר המוות לא הצביעה על שום גורם אפשרי למוות. איך שהוא לא מת, הוא כנראה לא סבל..."
"אז למה רוז ממלמלת משהו על כך שהוא מצא דבר מה?!"
"כי הדבר היחיד שהוא הותיר מאחוריו היה פתק קטן שבו היה כתוב "מצאתי" באותיות מפוזרות ומשורבתות, והפתק הונך ליד התמונה
של רוזה שנמצאת על השידה הקטנה שלו שליד המיטה, ולכן הנחנו שהפתק מיועד אלייה.."
"מה!? כיצד אתם לא מתביישים?! לחשוף את בתנו הקטנה לסיפור כה טרגי?!
איך נתתם לה לשהות לצד חולה נפש דכאוני כמוהו!? היא עוד עלולה לקבל רעיונות ממנו!"
"גברתי, ג'וליאן היה האדם היחיד שרוזלין אי פעם דיברה איתו כאן, מה ציפית שנעשה?"
"את מה שנכון והגיוני!"
אך מבלי לשים לב או לנסות להבין, רוז לעולם לא נפרדה מג'וליאן, היא בסך הכל מצאה את הדרך שלה לתקשר איתו.
עכשיו, כשהוא בעולמו, והיא בעולמה, בכלל מבלי לשים לב למציאות, ללא גבולות וללא חוקים או נורמות
רוז הקטנה וג'וליאן נשארו החברים הכי טובים... כי איש מלבדם לא באמת ניסה לשים לב, מה יותר אנושי מזה?
פחות טוב מהראשון אבל נחמד...
לילה טוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
