...אני אוהב אז זה כשהיא ישנה, יש לה מין פרצוף תמים כזה, מלא שלווה.
גורם לי להזכר איך פע היו נראים הדברים, כשלא הייתי סתם עוד דבר חמוד שמשלים את ה"סטייל" שלה.
כשעוד קיבלתי יחס והיו לנו שיחות נפש, כלו שאתה לא רוצה שיגמרו לעולם. גם אם בעצם רק שתקתי והיא דיברה.
זה היה בסדר.... כי היא דיברה.
עכשיו הפרצוף התמים הזה עם החצי חיוך המבוייש שלה, והשיער הפרוע... היא כל כך יפה.
אני כבר לא זוכר מתי זה קרה אבל היא השתנתה. היא הייתה תמימה וחמודה, לא היה אכפת לה איך רואים אותה..
היא רק רצתה להיות מאושרת, וכשהיא הייתה מאושרת גם אני הייתי מאושר, רק בגלל שראיתי אותה מאושרת.
היום כשכל מה שחשוב לה זה האיך רואים אותה, איך היא נראית, וכיצד הכי טוב להיראות החוצה, כבר לא אכפת
לה מדברים שפעם כן, מעצמה, ובטח לא ממני.
אבל כנראה זה אצל כולם ככה, אז אין לי מה לדאוג... כנראה אני את תקופתי בחייה סיימתי, דווקא חבל היה לי כיף.
ועכשיו כשאני מסתכל עליה, כל יום יותר קשה לי להזכר במי שהיא הייתה פעם.
אבל דווקא עכשיו כשהיא ישנה אני יכול לראות שוב את האושר והתמימות שבחצי החיוך שלה.
ושוב אני נזכר כמה אהבה אותי, כי הייתי הדובי שלה.
עכשיו על שפת המיטה המבלוגנת, עטוף בכל הזכרונות המרהיבים, האהבה הנשכחת מעבירה את הימים.
כי ככה זה כשאתה בסך הכל דובי בחיים של ילדה.
ושוב למי שמעוניין,
כדי לשמור על קשר קצת יותר קרוב
facbook:
http://www.facebook.com/?ref=home#!/profile.php?ref=profile&id=1415440415
MSN:
pantalimon_y@hotmail.com
לילה טוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
