"גם ממך היא בקשה את זה?"
"אני כבר לא יודעת מה לעשות..."
"למה שהיא תרצה עיפרון?"
"אני לא יודעת... אבל בכל פעם שאני שואלת היא שוב מצביעה עיפרון ומביטה בי בעיניים נוצצות."
"ליום ההולדת הקודם היא ביקשה בובה... כל ילדי השכונה ביקשו אופניים או סט של צעצועים, הבן
של אבנר אפילו ביקש שיסעו לחו"ל במיוחד... אבל רוזלין שלנו רוצה רק עיפרון..."
"אולי היא רוצה אחד מיוחד?"
"לא! היא לא מוכנה לפשרות... רק עיפרון רגיל."
"אבל כיצד נוכיח את אהבתנו אליה אם ניתן לה "רק" עיפרון?"
"אני לא יודעת"
רוזלין קיבלה את העיפרון שלה. היא שלפה אותו מהקופסא המהודרת שבתוכה ישב ומבלי לשים לב
לכל המבטים שהופנו אלייה מצד אורחי המסיבה שבאו בעיקר בשביל המפגש החברתי ומשום שכך צריך
היא ברחה מיד לחדרה בהתלהבות.
האורחים אכלו מעט מהעוגה המהודרת, שוחחו מעט עם קרוביהם, אספו את המעילים, הודו למשרתים ויצאו.
אך רוזלין עדיין בחדרה ועוד לא אמרה דבר מאז שקיבלה את העיפרון.
הדלת נפתחת, רוזלין לא מסתכלת, היא מהופנטת לציור הקיר שהיא משרבטת כרגע.
לצידו כבר יש עולם שלם, רוזלין מדברת אל הקירות, והקירות מדברים אליה, אך חוץ ממנה אף אחד לא שומע.
ליום ההולדת הבא שלה היא תבקש מכחול, היא תהיה בת 5 עוד 364 ימים אבל כשתהיה בת 6 היא תבקש מכחול,
כי עכשיו כשהמצב השתנה קצת קשה לה לצייר עם עיפרון על הכריות שמכסות את הקירות.
יש דברים שכסף לא יכול להבין...
שיהיה לכם סופ"ש משגע.
:)
בלונדי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
