"יו אני לא מאמין שזה היום, אבל שום דבר עוד לא מוכן... העבודה לא תלויה, הדף עמדה עוד לא מודפס, ואני עדיין שוכב במיטה
וכבר 11! הייתי צריך לקום ב7... לא נורא. מה זה לתלות עבודה?! דקה שתיים... וגם הפנס. זה רק שניה למקם אותו."
"האורחים תכף יכנסו, נרים עכשיו את הכוסית שמפניה בלב שקט... (איכס השמפניה חמה!) טוב העיקר שהכל במקום.
אפילו אבא ואמא יבואו... בטח אמא תשוויץ ברסטות ואבא סתם יגיד כל הכבוד על העבודה, לא כי ככה הוא חושב, אלא כי ככה צריך."
ואז זה הגיע... "יון, הנה עידו, אולי אני אדבר איתו כדי שנקבע..." "אבא לא! לא הערב!" "אבל אנחנו צריכים לדבר איתו, זה מה שקבענו"
"בסדר אבא אבל לא הערב!!"
"התערוכה הייתה נחמדה... מרפי כנראה היה עסוק במשהו אחר אז הכל עבר חלק. אבל האמת שהיה ממש נחמד. אפילו הם הגיעו,
ואני הייתי צריך לעבור כמו אידיוט עם וורד ביד ולאמר תודה לכל האנשים בחליפות שניסו לשכנע את עצמם שהם אוהבים את העבודות.
פה ושם היה מישהו שראו עליו שהוא באמת מבין, ואז הוא היה מחייך מין חיוך נבוך אומר" "זה מדהים" "וממשיך הלאה. האמת שהחיוך הנבוך היה מספיק
אבל התודה ממש שיפרה את ההרגשה".
"בכל מקרה לעניינינו (אוף זה מעצבן לכתוב "לעניינינו" אי אפשר לדעת כמה "נ" יש שם...ומתי כבר תגיע ה"ו")
בעודי מסתובב עם אמא שגוררת אחריה את אבא שבגללו נסחב גם אחי הקטן זה פתאום הגיע...."
"מי חיפש את עידו?"
שאל אב הבית המתוסכל
"אהה אני!"
השיב מיד אבא כשהוא מרים את ידו בכדי להזדהות
"אבא, ביקשתי שלא היום!"
"אבל זה מה שסיכמנו!"
"צודק. בדיוק מה שסיכמנו..."
מי שזה מאוד מעניין אותו העבודה תעלה השבוע לפייסבוק כפי שהיא הוצגה בתערוכה.
אולי גם עם תמונה שלי... אבל מי יודע. יכול להיות שהחיוך שלי לא בדיוק התאים אז יכול להיות שגם לא.
facebook
http://www.facebook.com/home.php#!/home.php?sk=lf
msn
pantalimon_y@hotmail.com
לילה טוב...
שלא תצאו בתחושה של ריקנות.
רואים, כל יום לומדים משהו חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
