אז קודם כל נתחיל מהגיחה , שלמרות שהתמונות עדיין לא אצלי ,
אני אספר הכללל .
אני וענבל נסענו עם ח'1 ,
כמה שרצינו עם ח'2 , לא יצא , לא נורא .
ישבנו מאחורה , היה ממש מאאאאגניב ומצחיק .
[ ליאור , גלעד ובשן . אני וענבל ]
מוזיקה , צחוקים .
סוכריות .
היה ממש כייף , הגענו למחנה ,
שמנו ת'תיקים , היה מסדר קצר , גנבתי לפירק ת'כאפיה , ליובל ת'כובע .
היה ממש מצחיק .
לקחו אותנו לשטח , למחנונים .
הרכבנו את האוהל .
ואז היה זמן להסתובב ,
אחרי זה , היה פעילות אתגרית , היה ממש כייף .
ואז היה שיחה עם אב שקול ,
אחרכ' היינו באנדרטה הנח"ל ,
ואז , היה הטקס .
קודם התכוננו כזה , הכרתי משו עם אופיר ואני והיא נשארנו לדבר .
היה כייף .
היה את הטקס .
חזרנו , פעילות ערב ,
דיברתי עם הורביץ מלא .
היה לי ממש כייף .
בלילה , הלכנו לישון .
אני וענבל הלכנו לשירותים .
ועשינו את הדבר הכי משוגע בעוולם !
קמנו בבוקר , אכלנו , ויצאנו לנחל אלכסנדר ,
היה לי ממש ממש כיף , ואז ,
נסענו הביתה .
אני רק רוצה לומר , שהגיחה הייתה לי כ'כ כ'כ כייפית .
נהנתי כ'כ .
תודה לכולם .
אח שלי נסע לאילת עם אבא שלי ,
היה לי בית רק עם אמא .
אני רוצה לומר , שאני באמת נהנתי ,
בזמן האחרון , אני ואמא שלי בכלל לא מדברות ,
בכלל לא ביחד .
ואז , היה לנו את הזמן הזה לבד .
בלעדיו .
כל העלבון הזה שמצטבר שהוא פה .
כל הכאב ,
כאילו לא היה .
בקושי הספקתי להנות ,
והוא חזר .
ועכשיו , זה חזר להיות מה שזה היה ,
עלי צועקים .
לי נותנים עונשים ,
ועליו מרחמים .
אני לא יכולה איתו יותר .
הוא מחרפן אותי .
הוא מציק לי .
אני לא יכולה .
היא לא שמה לב .
היא לא קולטת .
אני חוזרת הביתה , עולה ישר לחדר ,
נכנסת ישר לממד ,
בקושי רואה אותה .
אני יכולה לבקש ממנה אותו דבר 865389673674376734643 פעם .
והיא לא מתייחסת .
לומר לה , לבקש ממנה .
היא פשוט לא .
די כבר !
כמה אני יכולה לסבול ?
כמה ?
כמה אני יכולה להבין , ולהתחשב ?
כממה ?!
כמה אני יכולה לספוג ולשתוק ?
כמה אני יכולה להסתיר את הדמעות ?
כמה ?!
כבר כ'כ הרבה זמן לא היה לנו ' יום כייף '
ולו , היה .
כבר כ'כ הרבה זמן , היא לא וויתרה לי על בצפר כדי שנוכל לשבת ולדבר .
ואני יודעת ,
אני יודעת למה .
אני יודעת שאי אפשר עכשיו .
אני יודעת שקשה .
אבל גם לי קשה ..
יותר מהכל ,
זה קשה לי כ'כ ,
אני רוצה לברוח , אני פשוט לא יכולה .
כל הזמן , זה רק הצעקות ,
זה לבקש ממנה בשקט , להיות אסירת תודה שהיא אומרת ' כן ' .
לדעת שקשה , אבל לבקש , ואז להתבייש ,
לפחד לבקש , כדי לא להקשות עליה .
כדי שהיא לא תצטרך לאכזב אותי , לבאס אותי ,
לסרב לי .
זה קשה .
כ'כ ,
כ'כ
קשה .
עריכה :
אולי יצאתי קצת כפויית טובה ,
אני ממש לא כזאת .
חשוב לי גם שתבינו ,
שאני אוהבת אותה הכי בעולם ,
היא הבנאדם הכי חשוב לי בחיים ,
אני חייבת לה את כל החיים שלי ואפילו יותר .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
