נראית בעיני עצמי מגוחכת,

מתנגדת על אף שברור לי שהכניעה

היא כפסע בעיני.

מקרינה אדישות,

שהיא קרירה יותר

מהמצב הקודם שהייתי שרויה בו,

כעס רושף וזועם.

שהוא בדיוק המעבר הזה,

של אהבה נכזבת שגדשה את סאתה,

או את יכולת ההכלה של הכלי המקבל.

מנסה לשים מעצור,

בסחף המערבולת השוצף.

ויודעת שזה זמני בלבד.

יודעת שאין לי את הכוחות

להתנגד.

ואם נודה על האמת,

ממש אין לי את הרצון.

נראה שהשכל שלי

ביצע התאבדות,

ובחר לעשות "ויברח".

אין מפקד על הספינה,

שניתן לסמוך עליו.

וקולות הימאים החוששים,

לא יועילו.

אני מכבה את הקולות הצועקים,

שמנסים להניע אותי מלנווט את עצמי,

היישר לתוך הקרחון.

קולם מצטלצל באוזני, כהד רחוק בלבד.

לא יכולה איתך,

וכרגע,

גם לא רוצה בלעדיך.