אז זהו!

מעכשיו אני אופטימית!

וגם העיצוב החדש יכול להעיד על כך.... ^^"

יש לי נטייה מסויימת להמשיך הלאה ולהאמין באמונה היפנית- שהכל נקבע מראש וככה זה- תשלימו!

נוח ומקל אך גם נעים.

=)

ממש ככה,

הייתי ואני מדגישה את ה"הייתי" בטיול ים אל ים עם המשפחה,

כזה טיול אבות וילדים- מסורת של שנים, בקיצור התכנון היה ללכת מהים התיכון עד לים כנרת נטו,הכל, בלי נסיעה של מילימטר אחד,

בארבעה ימים..... כן, כן, ארבעה ימים.

אנושי לדעתכם?!

טוב אני חשבתי שאני מסוגלת, ואני חושבת שגם הייתי מצליחה אם הקלקול קיבה הזה לא היה צץ לו,

אתמול, ביום השני לטיול הבטן היקרה שלי החליטה שבחפצה להוציא את כל תכולת הכיפלי שאכלתי ארבע שעות קודם לכן, ליד שולחן האוכל שלנו (איפה שחנינו)

וכך גם היה...

היא ביקשה אישור ממני?!

היא דיברה על זה?!

היא הזכירה משהו?!

היא רמזה על משהו?!

לא!

חוצפנית! מה היא חושבת לעצמה, לשפוך את כל תכולתה... ועוד בטיול!

לא סתם טיול- טיול ים אל ים!

ולכן כעבור חצי שעה מצאתי את עצמי יושבת באוטו של אמא בחזרה לחיפה משתדלת לשלוט בבטני הסוררת ולא להוציא את מעט תכולתי שנשארה, בשנית בתוך כלי רכבה היקר של אמא,

לא, הזוועה לא נשפכה בתוך כלי הרכב האהוב, אלא בתוך שקית זבל שהייתה בתוך כלי הרכב האהוב....

יושמד,

הלוואי ויושמד מי שהמציא את ההקאות....

עד כאן מדווחת שפחתכם הנאמנה (התחוור לי שאין כזה דבר "עבדכם הנאמן" ממין נקבה.... אלא רק שפחה)

והחולה,

שחר

שנה טובה ומתוקה לכולם!

"שנה יותר טובה מהשנה הקודמת ופחות טובה מהשנה הבאה"