אתמול הייתה לי יום הולדת,

אחרי הבגרות החב'רה לקחו אותי לטיילת לואי והביאו בלונים וכאלה, היה מאד נחמד.

אז רציתי לומר תודה, שזכרתם ואממ שאין לי מקום לבלונים בחדר... -_-"" אבל אני מאמינה שאני אסתדר.

הבגרות הייתה בסדר גמור.

(תודה לכל האנשים שזכרו =), ואלה שלא זכרו....זה רק מראה כמה אתה חשוב לאנשים מסויימים וכמה אתה לא חשוב לאנשים אחרים...)

אני מרגישה שזה מתפרק בזמן האחרון,

 כולנו.

אסור לתת לזה לקרות

(ליאורי סליחה שאת לא כאן, פשוט לא מצאתי תמונה של כולם ממש ביחד)

למה את עושה את זה?!

היא ניצבה שם מולי

זוהרת ומהממת ביופיה

הסתנוורתי מהעוצמתיות שבה

היא נתנה לי הרגשה שאם אביט בה יותר מדי זמן אתעוור

היא כולה קרנה חום שהפיצה לכל סובביה

ונראתה כל כך בלתי ניתנת להשגה

כל כך רחוקה ממני

ועד שאגיע אליה, אמות

כל כך יחודית, אחת במינה

שאין עוד כמוהה.

היא ניצבה שם,

קורנת אך מוקפת בריק עצום

לבדה, בלי אף אחד קרוב

בלעדיה עולמי היה חרב עלי

בלעדיה חיי לא היו מתקיימים

היא נתנה לי תחושה שאם לא היא אז החיים יהיו קודרים, אפורים וחסרי טעם

היה נראה כאילו פרחים פורחים בזכותה

כל כך עצומה וקורנת

ככה עמדתי שם

על ראש הגבעה בשעת שקיעה יפייפה

והבטתי בה,

בשמש הגדולה

השוקעת בקו אופק אינסופי.

קטע שכתבתי, מקווה שאהבתם,

תגיבו לי ותכתבו מה דעתכם

^^ שחר